ארכיון חודשי: מרץ 2015

קוף ושמו מייקל – אחריות בעלי שליטה להתנהלות דירקטור במורד הפירמידה

פסק דין חדש של מועצת המלכה בענין Central Bank of Ecuador v. Conticorp מדגים היטב כלים חזקים שדיני האמונאות עשויים להעמיד כדי להטיל על בעלי שליטה באשכול חברות אחריות להתנהלות פסולה של דירקטורים במורד הפירמידה, במיוחד כאשר אותם דירקטורים פועלים לפי הנחיות המגיעות "מלמעלה". דגם זה של אחריות אינו מפותח עדיין בדין שלנו, למרות שיש לו יתרונות על-פני דוקטרינות כגון הרמת מסך או דירקטור צללים.

באותו ענין שלטו בני משפחת אורטגה מאקוודור בכמה חברות מימון ובנקאות, וביניהן פירמידה בת חמש שכבות אשר בתחתיתה, בבעלות מלאה, ניצבה קרן השקעות המאוגדת באיי בהאמה. רואה חשבון מקומי בשם מייקל טיילור כיהן בקרן כדירקטור היחיד וכיועץ ההשקעות (משרה ססטוטורית בקרן השקעות). טיילור השתכר סכום זעום יחסית תמורת שירותיו, אשר כללו בעיקר ציות להנחיות מבני משפחת אורטגה שהגיעו אליו דרך מתווכים. [ראו והשוו כאן וגם כאן.]

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

סדר לי ת'בחור – טובת הנאה לקרוב משפחה כענין אישי מנגע

היותה של טובת הנאה לקרוב משפחה של אמונאי משום ענין אישי אסור שלו עצמו היא בגדר פשיטא. אף על פי כן, בעניין מדינת ישראל נ' בר החליט השופט גורפינקל לזכות את ראש עירית רמת-גן לשעבר, צבי בר, מאישום בעבירת מרמה והפרת אמונים לגבי נסיבות כאלה ממש. רשומה זו מצביעה על קשיים בהחלטה מנקודת המבט של דיני אמונאות.

במסגרת האישום המדובר פנה בר לאחד ארביב בבקשה שימצא לבנו יואב עבודה באחת החברות שבבעלותו, ביודעו כי לארביב יש עניין עסקי כיזם בעיר וצורך בתמיכתו של בר. הבן, שהיה חסר ניסיון, הועסק במשך כמה חודשים בשכר רגיל מבלי שבר ייתן לכך גילוי. השופט גורפינקל קבע: להמשיך לקרוא

נוגע, לא פוגע – כלום יש להראות נזק בהפרת אמונים?

בהכרעת הדין בפרשת מדינת ישראל נ' בר הרשיע השופט גורפינקל את ראש עירית רמת-גן לשעבר, צבי בר, בכמה עבירות של שוחד והפרת אמונים וזיכה אותו מכמה עבירות כאלה. רשומה זו עוסקת בקביעה מטרידה בהחלטה, כי פעולותיו של בר במסגרת אחד האישומים היטיבו עם העיריה ולא גרמו לה נזק. קביעה זו נותרה כאמרת אגב מכיוון שהאישום בהפרת אמונים נמחק, אולם מלכתחילה לא היה לה מקום. להמשיך לקרוא

אז תגיד חיובי – עוד קו לדמות העניין הנוגד של אמונאי

זיהויו של עניין נוגד שעלול להשפיע על אמונאי ולנגע אותו מעסיק את בתי המשפט לא מעט. בדרך להכרעה נכונה בסיבוב נוסף בהתכתשות בין אמיר אדלר לבין שי לבנת (כאן; ראו גם כאן) נוצר בילבול יוצא דופן של היוצרות, אשר מטשטש את דמותו של העניין הנוגד הזה.

אדם הפועל כאמונאי, בין אם דרך קבע ובין אם אד הוק, נדרש לשוות לנגדו תמיד את עניינו של הנהנה ואותו בלבד. כל עניין אחר שעלול לנגע את ניקיון הדעת של האמונאי טעון גילוי מלא והסכמה תקפה של הנהנה, שאם לא כן הוא משבית את האמונאי.

 בשנים האחרונות התפתחה בפסיקה הבחנה בין עניין "רגיל" או "חיובי" לבין עניין "שלילי". לצד העניין האישי הקלאסי, שבגדרו עשויה לצמוח טובת הנאה לאמונאי עצמו או לצד שלישי היקר ללבבו, איפיינו בתי המשפט עניין אישי "שלילי" של בעל-מניות – דהיינו, הניעה להצביע נגד אישור עסקה של החברה עם בעל-עניין אחר (בדרך כלל בעל השליטה), הנגוע בהכרח בעניין אישי, מחמת טרוניה כלפי אותו בעל-עניין. הקביעה מיהו בעל עניין שלילי משבית מסוג זה נתונה לבית המשפט, מכיוון שבעל-העניין האחר נגוע מלכתחילה. (ראו פרשות תדביק, גולדפון, נפקו סטאר ו-כמיפל.) להמשיך לקרוא