רשלנות זה בומרנג – מיומנות של נושא משרה ושל אמונאים אחרים

החלטה של וועדת האכיפה לפי חוק ניירות ערך בפרשת אקסטרא פלסטיק שהתפרסמה כעת מצאה נושאי משרה אחראים להצגה מטעה של הלוואה בדוחות כספיים של החברה. ההחלטה מכילה קביעות חשובות ומהלכים מעניינים לגבי חובתם של נושאי משרה להיות בעלי מיומנות חשבונאית בסיסית לצורך כהונה בתפקיד וכדי לבצע את תפקידם בעצמם.

חייו של מפעל אקסטרא פלסטיק בשדרות אינם קלים. יחד עם תושבי הנגב המערבי הוא היה נתון למטחי רקטות וטילים, אולם "כיפת ברזל" לא הגנה על מוצרי הפלסטיק שלו מפני תנודות השוק. בעליו הנוכחיים מנסים נואשות להצילו מחדלות פרעון [ראו כאן], לאחר שההנהלה הקודמת התקשתה אף היא להפעילו ברווחיות [ראו כאן] . החלטת הוועדה מתייחסת להנהלה הקודמת.

הרשות טענה להכללת פרט מטעה ברשלנות בשני דוחות כספיים לגבי הלוואה גדולה שהחברה קיבלה מבנק מרכנתיל. לנוכח מכלול הנסיבות נדרש להציג את ההלוואה כנכס לא-שוטף וכהלוואה לזמן קצר, אולם היא סוּוגה בפועל כנכס שוטף וכהלוואה לזמן ארוך – סיווג שיצר מצג משופר לגבי המצב התזרימי. הוועדה, בראשות השופטת בדימוס ברכה אופיר-תום ולצדה עו"ד איל נייגר וד"ר לאה פסרמן יוזפוב, לא התקשתה לקבוע כי מדובר בהצגה מטעה של מידע מהותי בהיותו מידע המשליך ישירות על תמונת נזילותה של החברה ועל יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.

הדיון נסב אפוא סביב אחריותם של יו"ר הדירקטוריון, המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים (החברה ורואה החשבון החיצוני הגיעו להסדרי אכיפה). כל אחד מהשלושה טען ל"הגנת הסתמכות" על אחרים בחברה, בהיות האחרים בעלי מיומנות וידע מקצועי עדיפים.

בקובעה את אחריות המשיבים להפרה הסתמכה הוועדה על הלכה עקרונית מאוסטרליה בפרשת Healey (המוכרת גם כהתדיינות Centro). בתביעה שהגישה נציבות ניירות ערך שם לגבי מסכת עובדות דומה מאוד נקבע כי הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות שלהם, ואינם זכאים להגנה של כלל שיקול-הדעת העסקי, מכיוון שהם הסתמכו באופן מוחלט על דיווחי ההנהלה לגבי הצגה של חובות וערבויות מסוימים בדוחות הכספיים במקום לבדוק את הנושא בעצמם. (על אמצעי זהירות ושיקול-דעת עסקי ראו נא את טיוטת מאמרי, הדן גם בעניין Healey).

ברשומה זו אפנה את תשומת הלב להיבט חשוב אחר שנזכר בהלכת Healey ואשר בעקבות עניין אקסטרא פלסטיק יש לו כעת ביטוי בדין הישראלי – לאמור, רמת המיומנות הנדרשת מנושא משרה, ובאופן כללי יותר – המיומנות הנדרשת מכל אמונאי.

סעיף 224א לחוק החברות דורש שלדירקטור בחברה ציבורית יהיו "הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי לשם ביצוע תפקיד של דירקטור בחברה, בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה". הוראה זו מצהירה את המובן מאליו, ולמעשה האמור בה חל במידה שווה על כל נושא משרה בכל חברה, לרבות חברה פרטית רגילה. יתר על כן, זו גם הוראה חלולה מבחינה מהותית, מכיוון שהיא אינה נותנת למתלבטת אם להתמנות לנושאת משרה בחברה ציבורית כל הדרכה בדבר הכישורים והיכולת הנחוצים לה.

השיח המשפטי אצלנו בסוגית המיומנות דישדש עד כה בקביעה כי זהו תקן אובייקטיבי. הנציבות האוסטרלית, לעומת זאת, פעלה ליציקת תוכן מהותי לעקרון הזה. כך, בפרשת Rich אימץ בית המשפט את עמדתה כי כל נושא משרה חייב להפגין יכולת לקרוא ולהבין דוחות כספיים וחומר מימוני הנחוץ למשרה. בית המשפט בעניין Healey שב ואישר את הגישה הזו:

[T]he objective duty of competence requires that the directors have the ability to read and understand the financial statements, including the understanding that financial statements classify assets and liabilities as current and non-current, and what those concepts mean. This classification is relevant to the assessment of solvency and liquidity.

דרישת המיומנות החשבונאית מצטרפת אפוא לדרישה וותיקה יותר, שלפיה כל נושא משרה חייב להכיר לפחות באופן בסיסי את עסקי החברה ואת אופן פעולתה.  להיבט זה יש אצלנו הד בהלכת רוטלוי. במאמר מאת שתי נשות סגל של הנציבות האוסטרלית הן ניסחו את הכלל – בעקבות פסק דין Australasian Venezolana – באופן שנראה תואם לגמרי את הדין הישראלי:

Familiarity with the business of the company means knowing what is significant to the company’s financial and business performance and its key stakeholders. … each director must understand the company’s business model and the gearing of the business.

אין לכחד כי בדרישה להפגין לפחות מיומנות חשבונאית בסיסית יש הכבדה על נושאי המשרה, ולבטח על דירקטורים מאותגרים מספרית. אלא שהדרישה היא בלתי-נמנעת לנוכח משימתם להתוות מדיניות ולפקח על ההנהלה – משימה המחייבת הערכה של טובת החברה, לרבות מבחינת מצבה המימוני, ובאופן ספציפי מחייבת גם אישור של דוחות כספיים. השפה החשבונאית משמשת לתקשורת של החברה עם קבוצות הענין בה ושוק ההון, ונושאי המשרה חייבים לשלוט בה לפחות ברמה בסיסית.

העלאת תקן המיומנות החשבונאית-המימונית של נושאי משרה משקפת תמורות בעולם העסקי, שהמשפט נותן להן תוקף נורמטיבי באמות המידה להתנהלות סבירה. בדומה לתחומי עיסוק אחרים, תמורות אלה משפיעות גם על אמונאים שבעבר יכלו להסתפק בחוכמת חיים מקובלת. ביטוי נאה לכך ניתן בכותרת של מאמר על המיומנות של נאמנים המנהלים קרנות השקעה, שהיא אולי הכותרת השנונה ביותר שראיתי עד היום, ועמה נסיים: