החמצה מקו השער – או איך לנצח בתביעה נגד אמונאי (כמעט) בלי לזכות בה

אחת השאלות שאולי הטרידו את מבקרי הבלוג היא "ממשל תאגידי ניחא, אבל אמונאות? בשביל מה זה טוב?". פרשת כשדי נ' אונגר, שעסקה בנושא משרה שעבר לחברה מתחרה אגב הפרת חובת אמון, מדגימה היטב את היתרונות ששימוש מושכל בדיני אמונאות עשוי להקנות לעומת התבססות על עילות אזרחיות אחרות, נאותות כשלעצמן.

איש תוכנה בכיר, יהודה אונגר, כיהן כמנכ"ל וכדירקטור בחברה א' וגם החזיק במניותיה עם משקיעים נוספים. יחדיו הם חתמו על הסכם מייסדים שכלל תנית אי-תחרות. לצד קשיי מימון שהחברה ניצבה בפניהם, נתקל פרוייקט התוכנה שאותו הוביל בקשיי פיתוח. אונגר עזב את החברה במפתיע, תוך שהוא נשאר דירקטור ובעל מניות, ולאחר זמן קצר החל לעבוד בחברה ב' – חברה מתחרה שעמה ניסתה חברה א' לשווא לכונן שיתוף פעולה קודם לכן. חבילת התוכנה שפותחה בחברה א' ("ICM") עברה עמו לחברה ב'.

בית המשפט, מפי השופט שוורץ, קבע שמערכת התוכנה של חברה ב' ("EMR") לא התבססה אומנם על העתקה של תוכנת ICM, אולם בפיתוח EMR השתמש אונגר בידע ייחודי שהעמיד לרשות חברה א' אשר יש לראותו כסוד מסחרי. כך הוא נמצא מפר את תנית אי-התחרות ואת חובת האמון שלו כלפי חברה א'. עם זאת, נקבע כי חברה ב' לא פעלה לשכנע את אונגר לעבור לשורותיה וכי לא היה קשר סיבתי בינה לבין הפרת הסכם המייסדים.

התובעים, חברה א' ויתר משקיעיה, ביססו את עיקר תביעתם על חוק עוולות מסחריות, ואכן נקבע כי בהתנהגותו של אונגר היה משום גזל סוד מסחרי לפי סעיף 6(ב)(2) לחוק. במישור הסעדים ניתנו כמה סעדים הצהרתיים וצו מניעה לגבי תוכנת ICM, אולם מבחינה ממשית נדחתה בקשה למתן חשבונות לפי סעיף 15 לחוק, משנקבע כי לא קיימים נתונים נוספים על אלה שעלו בעדותו של מנכ"ל חברה ב'. תביעה לפיצויים בסך 750,000 ש"ח נענתה בגובה התקרה לפיצוי בלא הוכחת נזק (100,000 ש"ח), משנקבע כי הוצאות ונזקים נוספים לא הוכחו. טענות נוספות לתרמית, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט נדחו.

עד כאן הכל שפיר אָתִי, קב ונקי. ניתן לשער שעילה לפי חוק עוולות מסחריות, שהיא נזקית במהותה, אולי קסמה לתובעים לנוכח האפשרות לקבל פיצוי בלא הוכחת נזק. אלא שלנוכח ההפרה הברורה של חובת האמון כאן משול הדבר להחמצה מקו השער (ראו והשוו כאן).

תביעה עדיפה בעילה של הפרת חובת אמון היא לסעד של חשבון (account). חשבון זה – המכונה לעתים "אמיתי" או "מהותי" – הוא אחד מני כמה סוגים של "מתן חשבונות" המוכרים בדין שלנו, בין יתר שיטות המשפט המקובל, והוא נבדל מהם מבחינת מקורו, תכליתו, תוכנו והיקפו (ראו כאן). בין היתר, חשבון בדיני אמונאות מקנה לנהנה-הניפר זכות לגילוי מלא ומפורט מן האמונאי-המפר על כל טובת הנאה שצמחה לו בקשר להפרה וזכות לקבל ממנו את כל טובות ההנאה האלה. (לתוהים, אין זו עילה בעשיית עושר ולא במשפט.) הסעד של מתן חשבונות לפי חוק עוולות מסחריות שונה מן החשבון שבדיני אמונאות בהיותו סעד-עזר לבירור פרטיה של העוולה הנזקית. לכן היה יסוד להחלטתו של השופט שוורץ שלא לתיתו בעניין כשדי.

אולם עיקר ההחמצה נוגע לסעדים האפשריים כלפי חברה ב', שקלטה את אונגר ואת הסוד המסחרי שהביא עמו, לנוכח אחריותה המסתברת כזר המעורב בהפרת חובת אמון. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים, כמדומה, בסברה שלחברה ב' היתה לפחות מודעות כלשהי שאונגר פועל כאמונאי-מפר וכי תרומתו לפיתוח מערכת EMR קשורה לכך. בכך היה כדי לבסס את שתי צורות האחריות העיקריות של הזר המעורב – הן סיוע באי-יושר (dishonest assistance) הן קבלה ביודעין (knowing receipt). זהו חלק של דיני האמונאות שטרם התפתח אצלנו הגם שיש לו עוגנים ראשונים (ראו כאן וכן, כן, בספרי). משכך, צומחת לחברה א' זכות לחשבון מחברה ב', לרבות גילוי מלא וזכות לשלילה של כל טובת הנאה שצמחה ל-ב' בקשר עם ההפרה. אלא שטענות אלה לא נטענו ולכן לא נידונו ולא הוכרעו.

נחכה למשחק הבא.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “החמצה מקו השער – או איך לנצח בתביעה נגד אמונאי (כמעט) בלי לזכות בה

  1. פינגבק: "התחרות!" צווחה הג'ירפה – מתן צו מניעה זמני נגד דירקטור-לשעבר המתחרה בחברה | נקודה בסוף משפט

  2. פינגבק: תחרות בין משאיות – תניית אי תחרות בין בעלי המניות בתקנון חברה | נקודה בסוף משפט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s