דודי לי ואני לדודי – חיוב נושא משרה בפיצויים לנוכח פטור מאחריות בגין התרשלות

במסכת האירועים המסועפת שפקדה את חברת הבניה הציבורית עטיה גרופ בע"מ ונידונה בפרשת אשש נ' עטיה נימנו לא פחות מעשרים ושבעה נתבעים, ובהם בעלי מניות בשתי קבוצות שליטה, רואי חשבון ונושאי משרה לרוב. אף על פי כן, את תשומת הלב הציבורית משכה בעיקר המשיבה 15 בבקשה לאישור תביעה נגזרת, גב' מורן אטיאס (ראו כאן). מתוך הזדהות עם רחשי לב הציבור גם הרשומה הנוכחית תתמקד במשיבה 15 ובשתי קביעות שקבעה השופטת רונן לגביה. באחת נדחתה הבקשה, שהתבססה על טענה כי אטיאס התרשלה בהיותה חסרת מיומנות לתפקיד, לנוכח פטור שהחברה נתנה לנושאי המשרה. בשניה אושרה הבקשה לנוכח אפשרות שהיא השתתפה באישור עסקת בעל עניין לטובת דודהּ ומבעלי השליטה בחברה.

חברת עטיה גרופ עברה כמה תהפוכות, שכללו את הפיכתה מחברה ציבורית חדלת פרעון לשלד בורסאי בידי חברת אפסווינג שבשליטת ירון ייני ומכירת השליטה בה ליוסף ולשלום עטיה באמצעות חברות פרטיות שבשליטתם. לחברה הוכנסה פעילות פיתוח ובניה בלאס וגאס ובקרואטיה. מונו בה דירקטורים חדשים וביניהם גם אטיאס, שה"ה עטיה הם דודיה. בעת מינויה כבר נזקפה לזכותה קריירה בינלאומית מצליחה כדוגמנית ושחקנית.

הבקשה לאישור תביעה נגזרת פירטה שורה ארוכה של טענות כלפי הצדדים השונים. רובן הגדול נדחו באופן סדור בידי השופטת רונן. כאן, כאמור, נתמקד בשתי טענות שהופנו כלפי אטיאס.

המבקשים טענו כ"טענת סל" כי אטיאס התרשלה שכן "היא עצמה אישרה כי אין לה כל השכלה מתאימה לצורך כהונה כדירקטורית, אין לה כל ניסיון שהוא בתחומים הרלוונטיים, וכי זו הפעם הראשונה בה היא כיהנה כדירקטורית. עוד נטען כי במהלך התקופה בה היא כיהנה כדירקטורית (כ-4 שנים), היא לקחה חלק רק ב-3 ישיבות טלפוניות של הדירקטוריון". דא עקא, אטיאס ויתר הדירקטורים החדשים קיבלו מהחברה פטור מאחריות בגין התרשלות בהתאם לסעיף 259 לחוק החברות. לבית המשפט לא נותר אלא לקבוע כי הדבר שומט את הקרקע מהבקשה לאישור תביעה נגזרת בעילה זו. עם זאת, נימוקי הפסק מכילים קביעות מהותיות:

כהונה בדירקטוריון לא נועדה ליצירת קשרים עבור החברה, אלא לקבלת החלטות עבור החברה בנושאים משמעותיים. כדי להיות כשיר לכך נדרשת הבנה בתחומים שביחס אליהם אמורה החברה לפעול ולקבל החלטות… דירקטור רשאי לסמוך על חוות-דעת של בעלי מקצוע אחרים, והוא אינו חייב בהכרח לברר ולהבין את כל הפרטים הרלוונטיים ביחס להחלטה שהוא אמור לקבל בכוחות עצמו. יחד עם זאת, כדי שתהיה משמעות לכהונתו כדירקטור ולהחלטות שהוא עצמו אמור לקבל, אמור[ים] להיות לו ידע וניסיון רלבנטיים (ולו חלקיים) בתחום נושא עיסוקה של החברה…

למשיבה 15 לא היו הכישורים המתאימים לכהונה כדירקטורית.

אלה דברים נכוחים עד כמה שהם נראים מובנים מאליהם. הם מבטאים מגמה גוברת בפסיקה בעת האחרונה, המדגישה את דרישת המיומנות כחלק מחובת הזהירות של נושא משרה. דרישה כללית ברוח זו נקבעה בהליך פלילי בפרשת טולדנו (ראו עוד כאן). הליך האכיפה המנהלית בענין אקסטרא פלסטיק חידד את הצורך ב"אוריינות חשבונאית" בסיסית (ראו כאן). אליו ניתן לצרף התבטאות של השופט פרגו בענין זאבי נ' טי.אר.די, לגבי טענה של דירקטור "שלפיה אין לו את המקצועיות המספקת על מנת לקרוא ולהבין דו"חות חשבונאיים. אם אין לו הבנה בכך, מוטב שלא יכהן כדירקטור שתפקידו, בין השאר, מחייב לקרוא את הדו"חות הכספיים ולהבין אותם, לשאול שאלות ולהתייחס לאמור בהם". הפרופוזיציה המשפטית והיישום שלה בפרשת עטיה כלליים יותר ומכאן חשיבותם מבחינת תוכנה של חובת הזהירות.

טענה נוספת שהופנתה כלפי אטיאס נגעה לאישור בדירקטוריון של עסקה, שעל פיה תשלם החברה דמי ניהול חודשיים לחברה שהיו לה כמה זיקות לחברה שבשליטת שלום עטיה. פרוטוקול הישיבה לא אותר בשלב זה של ההתדיינות ואטיאס לא זכרה אם השתתפה בישיבה שאישרה את העסקה. בית המשפט קבע, ובטעם, כי מכיוון שמדובר בעסקה בניגוד עניינים הפטור הנזכר אינו חל עליה, ולכן אישר את הבקשה לתבוע ביחס לעסקה זו.

הנקודה שאבקש להפנות את תשומת הלב אליה היא היפותטית, מכיוון שהיא לא נטענה ולא נידונה, למיטב ידיעתי, אולם יש לה חשיבות מעשית – לאמור, מהו הסעד הכספי שניתן לתבוע בנסיבות כאלה? התשובה – הידד למשיבים נכונה – היא "פיצויי אמונאות". אלה פיצויים שאפשר לפסוק נגד אמונאי אשר גרם נזק לנהנה אגב הפרת חובת האמון שלו כלפיו – למשל, כאשר פעל בהיותו בניגוד עניינים או מבלי שנתן לנהנה גילוי מלא (ראו רשומה קודמת כאן). יפים לכך דברים שכתב השופט ברק בענין קוסוי:

… לעתים כספי החברה מועברים ישירות לצד שלישי, בלא שהמנהל קיבל דבר. ניתן לנקוט לעניין זה לשון "פיצוי", אם כי המנהל אינו מפצה את החברה על מעשה נזיקין שביצע כלפיה אלא מביא לידי כך, שיושבו לה כספים שהוציאה בגין הפרת חובת האמון שלו כלפיה. ניתן לראות בכך פיצוי מיוחד (בחינת compensation שאינם damages… ).

ההערה האניגמטית שבסוגריים מיועדת ליודעי ח"ן והיא מכַוונת להבחנה בין equitable compensation – "פיצויים שביושר", שכיום ניתן ועדיף לכנותם "פיצויי אמונאות" – לבין common law damages, שכוללים פיצויים נזיקיים, לרבות בגין התרשלות. המקרה הנוכחי נראה כתרחיש מובהק לתביעת פיצויי אמונאות מכיוון שעל ההתרשלות חל פטור, ולפי הנטען, האמונאי לא הפיק טובת הנאה לעצמו בעוד הצד השלישי אינו צד להתדיינות (מחמת העדר המצאה) ויתכן שייקשה לגבות ממנו. לכך אפשר להוסיף כי בתרחיש מעין זה מתבקשת תביעה משלימה נגד הצד השלישי באחת העילות של אחריות הזר המעורב בהפרת חובת אמון (ראו כאן).

נסיים בהמלצת קריאה.

בגוף אני מבינה

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “דודי לי ואני לדודי – חיוב נושא משרה בפיצויים לנוכח פטור מאחריות בגין התרשלות

  1. פינגבק: חוזה לך ברח – סעדים כלפי צד שלישי המקבל נכס אגב הפרת חובת אמון | נקודה בסוף משפט

  2. פינגבק: הילילויה – אוריינות חשבונאית של נושא משרה והתרשלות באכיפה מנהלית | נקודה בסוף משפט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s