מסמכים משמחים – חובתם של מפרק ושל נאמן לגלות פרוטוקולים ומסמכים אחרים

עניין בורגר ראנץ מרכז (1983) בע"מ (בפירוק) עוסק לכאורה בספיח צדדי של תיק פירוק שהושלם כבר – לאמור, בבקשה של נושים לקבל פרוטוקולים של החקירות שערך המפרק לאחר שהטיפול בתיק הפירוק הסתיים. ואולם למעשה, פסק הדין נוגע בשאלות-יסוד של דיני האמונאות ושל מוסד האקאונטביליות כמשטר הדורש מכל אמונאי – כגון מנהל, נאמן או עובד-ציבור – להתנהל בשקיפות מירבית ובמסגרת זו לגלות מסמכים שערך לצורך מילוי משימתו.

בפרשת בורגר ראנץ' אישר בית המשפט העליון הסדר נושים סופי ומשופר לחברת בורגר ראנץ' (ראו כאן). בשולי ההתדיינות נותרה בקשה של נושה רגילה לקבל עותק מפרוטוקולי החקירות של נושאי משרה בבעלת השליטה הקודמת, והשופט עמית החזיר את ההכרעה בה לבית המשפט המחוזי. בפסק דין ערוך היטב קיבלה השופטת אגמון-גונן את הבקשה תוך שהיא מנתחת את הסוגיה בשלושה מישורים.

במישור הקונקרטי ביותר נדרש בית המשפט לפרשנות של הוראות חרותות ספציפיות לגבי פרוטוקולים של חקירות המפרק לנוכח ההיסטוריה החקיקתית שלהן. בהמשך לפסיקה בעניין מיכלמן נ' זיו לגבי גילוי דוחות שעל המפרק להגיש לכנ"ר, בית המשפט מציין כי בתקנות החברות (פירוק), שהחליפו תקנות קודמות, מחוקק המשנה ביטל במפורש הוראה שקבעה כי הפרוטוקולים של החקירות יהיו חסויים. אגב כך אומצה עמדה שהביע דנציגר בספרו בעקבות הלכת מיכלמן, כי העדויות ומימצאי החקירה של המפרק עומדים לעיונו של כל אדם.

מנגד, במישור הכללי ביותר, בית המשפט פונה לסוגיות של חופש המידע, פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת בקשר למידע שבידי הרשות ומוצא בהן ביטוי לעקרון של שקיפות שהדין הישראלי דוגל בו כחלק מהמשטר הדמוקרטי. ככל עקרון, גם עקרון זה מתנגש בעקרונות אחרים ולעולם יהיה צורך באיזון מסויים, אשר בגידרו יש לשקיפות עדיפות.

העמדה בארץ הולכת כברת דרך ניכרת בכיוון של העדפת שקיפות ואקאונטביליות על פני אינטרסים אחרים. בספרות מוכר מצב של "עודף שקיפות", אשר מחבל בעבודתו של האמונאי עד כדי השבתה מוחלטת – בפרט, כאשר מדובר "בהכרעות טרגיות" (tragic choices), הכרוכות בהשוואה והעדפה בין טוענים לגיטימיים בלא בסיס מוסכם. דוגמה לכך היא הקצאת שירותי רפואה שבמחסור בין חולים בעלי התאמה זהה. על רקע זה, נוהל עבודתה של וועדת סל שירותי בריאות ("סל התרופות"; ראו כאן) קובע כי הפרוטוקולים של הוועדה יפורסמו בתוך 60 יום לאחר סיום עבודתה והחלטת הממשלה באשר להמלצותיה.

בדומה לעניין בורגר ראנץ', העובדה שמדובר במעשה עשוי אינה שומטת את הטעם בגילוי הפרוטוקולים גם בדיעבד, מתוך הבנה כי לאפשרות של גילוי מאוחר יש השפעה חיובית על התנהלות האמונאים בעת הפעלת שיקול הדעת. היגיון דומה ניצב בבסיס הפסיקה לגבי פרוטוקולים של הדירקטוריון (ראו רשומות קודמות כאן וכאן). בכך יש העדפה של עקרון השקיפות על-פני הקלה על חברי הוועדה בהתלבטותם הכנה.

בתווך שבין הקונקרטי לכללי ביותר מציג בית המשפט ניתוח משפטי הנשען על תפיסה מושגית של דיני אמונאות במשפט הפרטי תוך שהוא נעזר בתובנות מן המשפט המשווה. כאן חלה התפתחות של ממש. נקודת המוצא הינה שהמפרק הוא אמונאי, ודינם של מסמכים שהכין יכול להחתך בדומה למסמכים של אמונאים אחרים – ובפרט, של נאמן. בנסיבות המיוחדות של חדלות פרעון מוסבת חובת האמון של המפרק כלפי "הפירוק" – כלומר, כלפי החברה, הנושים ובעלי המניות, לצד היותו נושא משרה ("קצין", officer) מטעם בית המשפט.

גישה שרווחה בעבר – בעקבות הלכת Londonderry – התמקדה בפן הקנייני של מסמכי הנאמנות. לפיה הנהנה זכאי לעיין במסמכי הנאמנות מכיוון שהם חלק מנכסי הנאמנות המוחזקים על-ידי הנאמן לטובתו. גישה זו פשוטה ליישום בנאמנות פרטית, אולם בהקשר של חדלות פרעון הנושים אינם נהנים ישירים במובן הרגיל של יחסי אמונאות, כשם שבעלי מניות אינם נהנים בחובת אמון של נושא משרה אלא החברה היא הנהנה.

בית המשפט בפרשת בורגר ראנץ' מאמץ לפיכך את ההלכה המנחה בעניין Schmidt v. Rosewood Trust Ltd שבה נקטה מועצת המלכה גישה חלופית, המתמקדת בפיקוח של בית המשפט על הנאמן במסגרת חובתו של הלה לתת חשבון (duty to account). לורד ניקולס קבע:

Their Lordships have already indicated their view that a beneficiary’s right to seek disclosure of trust documents, although sometimes not inappropriately described as a proprietary right, is best approached as one aspect of the court’s inherent jurisdiction to supervise (and where appropriate intervene in) the administration of trusts… The tide of Commonwealth authority, although not entirely uniform, appears to be flowing in that direction.

However the recent cases also confirm… that no beneficiary… has any entitlement as of right to disclosure of anything which can plausibly be described as a trust document. Especially when there are issues as to personal or commercial confidentiality, the court may have to balance the competing interests of different beneficiaries, the trustees themselves, and third parties. Disclosure may have to be limited and safeguards may have to be put in place. Evaluation of the claims of a beneficiary… may be an important part of the balancing exercise which the court has to perform on the materials placed before it. In many cases the court may have no difficulty in concluding that an applicant with no more than a theoretical possibility of benefit ought not to be granted any relief.

לבית המשפט יש אפוא שיקול דעת לדרוש כל מסמך שקשור לביצוע משימת האמונאות גם מעבר לנכסים ולחשבונות של האמונאות (השוו לסעיף 7 לחוק הנאמנות). שיקול הדעת מאפשר לבית המשפט לחסום גילוי שעלול לחבל במשימת האמונאות – למשל, פגיעה בנהנה אחר עם אינטרס שונה מעט או פגיעה בעבודת האמונאי עצמו. כך, בית משפט בקנדה בפרשת Battery Plus Inc אימץ גישה כזו בציינו כי כונס נכסים זמני פועל כאמונאי, תוך שהוא מבהיר שהזכות לעיין במסמכי הכינוס אינה בלתי-מוגבלת ואינה מקנה למבקש זכות לצאת "למסע דיג".

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מסמכים משמחים – חובתם של מפרק ושל נאמן לגלות פרוטוקולים ומסמכים אחרים

  1. דוד אולשטיין

    לטעמי גם בהקשר של חדלות פרעון ניתן לראות בנושים כנהנים ישירים מיחסי אמונאות, זאת לאור המגמה האחרונה לראות בנושים של חברה הנמצאת בסביבת חדלות פירעון כנהנים מיחסי אמונאות, כך למשל ישנם מלומדים הסבורים כי ברגע שחברה נמצאת בסביבת חדלות פירעון הדירקטוריון צריך להעדיף את טובת הנושים על פני טובת בעלי המניות (ר' למשל פרופ' ציפורה כהן).

    אהבתי

  2. alicht2014 מאת

    תודה על ההערה, דוד. לגופו של ענין, ההערה נוגעת בשתי סוגיות נפרדות.
    ראשית, האם בעלי ניירות הערך בחברה – בעלי מניות או נושים – הם נהנים ישירים ביחסי אמונאות. תפיסה מדוייקת של חובת האמון רואה את החברה כנהנית ביחסי האמונאות מול נושאי המשרה. בעלי ניירות הערך אינם נהנים ישירים, לא אישית ואף לא כקבוצה. אפשר להתייחס אליהם כ"נהנים עקיפים", למרות שלא לגמרי ברור מה משמעות הקביעה הזו. לכך יש אולי חריג לגבי חובת הגילוי שבגדר חובת האמון. פירוט נוסף אפשר למצוא בספרי. הפסיקה שמצוטטת בבורגר ראנץ' כורכת את כולם בחבילה אחת לגבי פירוק. ניחא.
    שנית, האם ב"סביבת חדלות פרעון" חובות נושאי המשרה מוסבות [גם] לטובת הנושים. עמדתה של פרופ' כהן מוכרת. יש עוד שמחזיקים בה. הלכת אפרוחי הצפון הולכת אף רחוק יותר לגבי החובה להתחשב בעניינם של הנושים. דעתי שונה, ובמיוחד לגבי אפרוחי הצפון, שהיא הלכה שגויה, בכל הכבוד [ר' פירוט אתה-יודע-היכן]. באשר לנושים, יש כבר די והותר דוקטרינות המגנות עליהם כאשר חברה נמצאת במצוקה מימונית ואין צורך בנוספות. גם המושג של "סביבת חדלות פרעון" אינו מועיל במיוחד מבחינה משפטית. בארה"ב יש נסיגה ממנו ולשמחתי גם המלצות וועדת אנדורן מבטאות הסתייגות ממנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s