ארכיון חודשי: אוגוסט 2015

הילילויה – אוריינות חשבונאית של נושא משרה והתרשלות באכיפה מנהלית

בפסק דין גרואר נ' רשות ניירות ערך נדרש בית המשפט המחוזי לערעור על החלטה של וועדת האכיפה לפי חוק ניירות ערך בפרשת אקסטרא פלסטיק. במוקד ההליכים שם ניצבה החלטה של נושאי משרה בחברת אקסטרא פלסטיק להציג הלוואה גדולה באופן מטעה – כנכס שוטף וכהלוואה לזמן ארוך, בשעה שהיה נכון להציגה כנכס לא-שוטף וכהלוואה לזמן קצר. סמנכ"ל הכספים עירער על קביעת אחריותו, בין היתר בטרוניה שוועדת האכיפה הסתמכה על הלכה אוסטרלית בפרשת Healey, אשר מחייבת נושאי משרה להיות מסוגלים לקרוא ולהבין דוחות כספיים. השופטת רונן דחתה את הטענה מניה וביה, ובטעם. רשימה זו עוסקת בשתי נקודות הקשורות לקביעה זו: ראשית, התבססות הדרישה לאוריינות חשבונאית של נושא משרה; ושנית, מקומה של התרשלות במסגרת אכיפה מנהלית של חובות דיווח אצלנו לעומת אכיפה של חובות נושאי משרה באוסטרליה.

להמשיך לקרוא

כמו באמריקה – הגינות מלאה ותפקידו של בית המשפט באישור עסקה הנגועה בענין של בעל השליטה

מאז פסק הדין בפרשת כהנא נ' מכתשים אגן תעשיות בע"מ ניכרת בקרב כמה בתי משפט חיבה יתרה לדוקטרינת "ההגינות מלאה" (Entire Fairness). דוקטרינה אמריקאית זו מערבת את בית המשפט באישור עסקה הנגועה בענין של בעל השליטה או של דירקטור. מהלך נוסף בקו הפסיקה הזה נעשה לאחרונה בענין תועלת לציבור נ' כלל תעשיות בע"מ. לאחר שאמרות אגב בפסיקה קודמת התייחסו בחיוב לדוקטרינה ולאימוצה אצלנו, ענין תועלת לציבור משקף תפנית מסויימת, אף זאת באמרת אגב, בכך שגם כאשר הדין האמריקאי שולל את התערבות בית המשפט בתוכן העסקה הנגועה באשר "להגינותה", הרי שאליבא דשופט כבוב עשוי בכל זאת להיות לכך מקום במקרים חריגים. ברשימה זו אזכיר בקצרה מדוע ההיבט של פיקוח על תוכן העסקה מבחינת הגינותה זר למשפט הישראלי, שגוי מבחינה פוזיטיבית ופסול מבחינה נורמטיבית. בהמשך לכך, גם העמדה שהוצעה כעת דרך אגב בענין תועלת לציבור מוקשה באופן דומה.

להמשיך לקרוא

עיזה פזיזה – אחריות נושא משרה לשיקול דעת עסקי פזיז

ההחלטה בענין אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת נגד דירקטורים בחברת דסק"ש לגבי החלטתם לרכוש את העיתון "מעריב" התמודדה עם אתגר משפטי קשה אך לא נדיר – לאמור, טענה כי הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה לנוכח פטור שהחברה נתנה להם מחבות בגין הפרות כאלה בדיוק. בהחלטה מדוייקת ועדינה (במובן delicate, ולאו דווקא gentle) קבע בית המשפט כי המבקש הניח בסיס לעילה במידת הראיה הדרושה בשלב זה, משקבע כי "דירקטוריון המקבל החלטה מבלי שתהיה לפניו ולו תשתית עובדתית מינימאלית לצורך קבלת החלטתו איננו פועל ברשלנות גרידא, הוא פועל בפזיזות", וכי בהחלטה על עסקת מעריב הצטבר מספר ניכר של ליקויים פרוצדורליים המצדיקים מסקנה חמורה כזו. הרשימה הנוכחית בוחנת את טענת הפזיזות ומתמקדת בנקודה שהשופט גרוסקופף השאיר פתוחה: "ונשאלת השאלה האם תתכן בכלל הפרה מכוונת של חובת הזהירות שאינה מהווה הפרה של חובת אמון?"

להמשיך לקרוא