בל תשחית – אחריות אזרחית למעורבות בהתנהלות מושחתת

המאבק בשחיתות זכה לחיזוק מסוים כאשר היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, החליט לאמץ דין וחשבון של צוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. המלצות הצוות מכסות קשת של נושאים, אך רובם ככולם נוגעים להיבטים מבניים של השלטון המקומי. האפשרות להתמודד עם בעיית השחיתות באמצעים של אכיפה אזרחית-כלכלית נבחנת בידי צוות-משנה, אשר יגיש את המלצותיו בנפרד. מבלי לגרוע מחשיבות ההמלצות המבניות, דווקא בכלים האזרחיים טמון פוטנציאל ייחודי ניכר מכיוון שהם מאפשרים להגיע אל מחוללי השחיתות – נותני שוחד ודומיהם.

היותו של השלטון המקומי בישראל כר פורה להתנהלות מושחתת של נבחרי ציבור ושל פקידי ציבור אינה שנויה במחלוקת. יש המתפתים לראות בכך ביטוי של "תנאי הארץ ותושביה" ומבקשים להסכין עמה כפי שמתרגלים לחמסין. יש אף מי שמציעים להתייחס לשוחד כאל "שמן על גלגלי המשק". לעמדה זו אין בסיס. המחקר מלמד ששוחד ותופעות דומות, כגון מינוי מקורבים, מסבים פגיעה מערכתית נרחבת. התנהלות מושחתת בשלטון המקומי משפיעה מיידית על כל אזרח ותוצאותיה ניכרות לעין, במיוחד בענייני נדל"ן. הקמת הצוות והמלצותיו עונות אפוא לצורך דוחק.

המלצות הצוות מתמקדות כאמור בהיבטים מבניים של השלטון המקומי. למשל, מוצע לשנות את ההרכב של ועדות המכרזים בשלטון המקומי כך שאלו לא יהיו מורכבות עוד מנבחרי ציבור. המלצה נוספת מציעה שבחירת עובדים בכירים שהינם בעלי זיקה לנבחרי ציבור באותה רשות תהיה טעונה אשרור על-ידי ועדה חיצונית.

המלצות אלה, שראוי ליישמן בכל מקרה, מתמקדות במושחת ולא במשחית – בראש רשות המכהן כיו"ר וועדה מקומית לתכנון ובנייה, למשל, ולא ביזם המשחד אותו כדי לקבל זכויות בנייה נוספות. גם כאשר מובאים שניהם לדין פלילי, עיקר המאמץ מוקדש, ובצדק, להרשעתו ולענישתו של פקיד הציבור שמעל באמון.

לדוגמה, בפרשת הולילנד הוטלו על שתי החברות היזמיות עונשים "סמליים משהו", בלשונם של בית המשפט המחוזי והעליון. על החברה השלישית לא הוטל כל עונש לאחר שנושא המשרה בה זוכה ממעורבות בשוחד. התוצאה היא שחלקים מסוימים של הפרוייקט שניבנו בזיקה לשחיתות שלטונית נותרו, לפחות לעת עתה, בידי היזמים.

זו תוצאה בלתי נסבלת. כל עוד פירות השחיתות יוותרו בידי המעורבים בה, ימשיך להתקיים תמריץ עז להציע שוחד ולקחת אותו. לצד ענישה פלילית או משמעתית ולצד שינויים מבניים שישפרו את השקיפות ואת טוהר ההליכים השלטוניים, המדינה חייבת לנקוט גם אמצעים אזרחיים אשר ישללו באופן מוחלט את פירות ההתנהלות המושחתת. בניינים ודירות שניבנו לפי היתר שהושג בשחיתות שייכים לציבור ולא ליזם המשחד, כענין של צדק ציבורי וגם כענין משפטי.

בדיני האמונאות יש כלים חזקים לטיפול בנותני שוחד לאמונאי, לרבות לפקיד ציבור. בפרשת Arthur v. The Attorney General of the Turks & Caicos Islands, שמזכירה במשהו את ישראל, רכש יזם קרקע ציבורית בתנאים מיטיבים מאוד תודות להתנהלות בהפרת אמונים של שר בממשל המקומי. הקרקע שימשה לבניית שכונת יוקרה. המדינה תבעה את היזם, ומועצת המלכה הכירה בזכותה למקרקעין או לכספים שהתקבלו במכירתם.

הדין הישראלי בנושא זה נמצא עדיין בתחילת דרכו. בית המשפט העליון עשה לאחרונה צעד חשוב לקראת החלה של כללים אלה גם בארץ, כאשר התייחס אליהם בחיוב בשולי פסק הדין בפרשת פלד-גבעוני (ראו רשימה קודמת). ההקשר שם היה תאגידי אולם תחולתו של הדין היא כללית. ההקשר של שחיתות בשלטון המקומי מתאים ליישומו (כשם שהוא מתאים גם לשוחד בתאגיד). יש לקוות שבהמשך העבודה של הצוות בנושא יינתן לכך המשקל הראוי.

רשימה זו מבוססת על מאמר דעה שהתפרסם ב"דה מרקר".