ארכיון חודשי: מאי 2016

ליטרת הבשר – האם "חובת האמון הבנקאית" היא חובת אמון?

תלאותיה של חברה קטנה לשיווק בשר מעלות על הפרק שאלה גדולה לגבי הדוקטרינה של "חובת האמון הבנקאית". בפרשת נתנאל ממן שיווק בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ביקש הבנק לממש משכון על דירת מגורים משפחתית, שניתן כבטוחה לחובות החברה כלפיו, ונתקל בטענה שהוא הפר את חובת הגילוי לגבי חובות החברה לבנקים אחרים. לאחר התחבטות ניכרת דחה בית המשפט את הטענה, ובכך איפשר לבנק להותיר את המשפחה בלא קורת גג. התוצאה המכבידה לא היתה אפשרית אילו "חובת האמון הבנקאית" היתה חובת אמון, אלא שגם תוצאה הפוכה לא היתה אפשרית אז.

להמשיך לקרוא

למי קראת מוחלשת? – נקודה לדמותה של חובת ההגינות של בעל שליטה

חובת ההגינות של בעל שליטה ושל בעלי מניות משפיעים אחרים היא אולי הסוגיה הסתומה ביותר בדיני החברות בארץ. לעמדה המוכרת, כי זו מעין "חובת אמון מוחלשת", יש אמנם כמה ביטויים, אך אין לה אסמכתה מוצקה. שתי החלטות, בענין גו.די.אם. השקעות בע"מ נ' Panamed Inc ו-אפקון א.ב. אנרגית רוח בע"מ נ' רייף, מספקות אפוא חיווי מעניין לגבי טיבה של חובת ההגינות. זו, מסתבר, דומה לחובת האמון הרגילה ואינה נראית מוחלשת כלל.

להמשיך לקרוא

ארץ משונה – חובותיו של דירקטור המכהן בכמה חברות

כהונה של דירקטורים בכמה חברות במקביל היא תופעה רווחת, שיש לה יתרונות מעשיים אך המצב המשפטי לגביה נחשב מעורפל מעט. לצד איסור תקיף על דירקטור לפעול לנוכח חשש לניגוד ענינים, הלכה אנגלית ישנה בפרשת Mashonaland מוכרת כאסמכתה לכך שאין כלל נוקשה נגד כהונה של דירקטור בחברות מתחרות. בית המשפט העליון בהונג קונג נדרש לסוגיה לאחרונה בענין Cheng v. Poon בתביעת חשבון נגד יזם ודירקטור של מסעדת סושי, אשר פרס שתי רשתות של מסעדות סושי נוספות בלעדי שותפיו המקוריים. במהלך מרהיב, התופס שני דגים במכה אחת, מפיג בית המשפט את הערפל המשפטי אך מעצים את האתגר המעשי.

להמשיך לקרוא