למי קראת מוחלשת? – נקודה לדמותה של חובת ההגינות של בעל שליטה

חובת ההגינות של בעל שליטה ושל בעלי מניות משפיעים אחרים היא אולי הסוגיה הסתומה ביותר בדיני החברות בארץ. לעמדה המוכרת, כי זו מעין "חובת אמון מוחלשת", יש אמנם כמה ביטויים, אך אין לה אסמכתה מוצקה. שתי החלטות, בענין גו.די.אם. השקעות בע"מ נ' Panamed Inc ו-אפקון א.ב. אנרגית רוח בע"מ נ' רייף, מספקות אפוא חיווי מעניין לגבי טיבה של חובת ההגינות. זו, מסתבר, דומה לחובת האמון הרגילה ואינה נראית מוחלשת כלל.

חובת ההגינות שקובע סעיף 193 לחוק החברות היא חידוש מקורי של המחוקק. טיבה המדויק אינו ברור, ופרשנותה קשה במיוחד בכל הקשור לעוצמתה – כלומר, האם מדובר בחובה "מוחלשת" לעומת חובת האמון. לפרשנות "המוחלשת" יש ביטויים בספרות וגם בהערת אגב חטופה בפסק דין רייכרט נ' יורשי שמש. מנגד, הפרקטיקה של בתי המשפט תומכת דווקא בפרשנות שזו חובת אמון רגילה אשר חלה בנסיבות מסוימות, וזו גם העמדה הנקוטה בדין הדלאוורי (לדיון ראו נא בספרי; ראו גם רשימה קודמת).

בחברה הציבורית גו.די.אם השקעות בע"מ התגלע סכסוך בינה לבין בעלת השליטה בה, שבגדרו טענה החברה כי בעלת השליטה רימתה אותה ומתחרה בעסקיה. משהתכנסה אסיפה כללית לדון במינוי דירקטורים, סירבה בעלת השליטה לתמוך במתן פטור, שיפוי וביטוח שגרתיים בתנאי ההעסקה של דירקטורים, אשר היא עצמה אישרה את זהותם. בעלת השליטה גם סירבה לתמוך במינוי נחוץ של דח"צית מבלי להטיל דופי במועמדותה. בעל מניות נוסף התנגד אף הוא להצעה הראשונה ונמנע בשניה, מכיוון שראה עצמו כבול להסכם עם בעלת השליטה. לאחר האסיפה פנתה החברה לבית המשפט בבקשה לפסול את קולותיהם.

בית המשפט, מפי השופטת רונן, נעתר לבקשה וקבע:

הגם שבמקרה דנן אכן אין מדובר בהחלטה שחל עליה ס' 275 לחוק החברות, הרציונל של ההלכה לענין "ענין אישי שלילי" חל בשינויים המחויבים גם על בעת מניות שיודע שאופן ההצבעה שלו יכריע בענין החלטת האסיפה הכללית. לכן, אם בעל מניות כזה פועל מכוח הענין האישי שלו, ואם מוכח כי מדובר בענין אישי שהוא מנוגד באופן ברור לטובת החברה (בהתאם למבחנים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה) – לא ניתן לקבוע כי הוא פועל בהגינות. לכן, אם פנמד [בעלת השליטה] נמצאה במצב של ניגוד עניינים והעדיפה את טובתה שלה ואת האינטרסים שלה על פני אלה של החברה, ואם היא בחרה להצביע באופן הנוגד את טובת החברה ללא שהיה לה הסבר לכך, ניתן לקבוע כי היא הפרה את חובת ההגינות שלה.

ההחלטה בענין גו.די.אם מנתחת את חובת ההגינות בתבנית התקנית שבה נידונה כל חובת אמון: האם יש ענין מהותי אחר שאינו תואם את ענינו של הנהנה ויש חשש ממשי שישפיע על האמונאי. ההחלטה מצטרפת בכך לפסיקה כגון ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל ו-נפקו סטאר בע"מ נ' קרל גאוס בע"מ, שנקטה גישה דומה לגבי בעלי מניות. זאת ועוד, בהחלטה בענין אפקון, שעסקה בדירקטור שפעל כתובע נגזר, הבהירה השופטת קרת-מאיר, כי "יש להחיל את הקביעות [בפסקי דין אלה], אשר התייחסו לבעלי מניות, גם כאשר בוחנים שאלת קיומו של עניין אישי או ניגוד עניינים של דירקטור." בכך ביססה עוד את החפיפה בין חובת האמון לבין חובת ההגינות.

תודה לעמית שהסב את תשומת לבי לאחת ההחלטות.