לעילה מכל ברכתה – התשתית הראייתית לגילוי מסמכים באישור תביעה נגזרת בעילות שונות

השקעת הנפל של קבוצת גזית גלוב ברכישת קבוצת הבניה א. דורי התגלגלה בלא שיהוי לבקשה לאישור תביעה נגזרת בטענה להפרת חובת הזהירות של נושאי המשרה. לבקשה קדמה, כמקובל, בקשה לגילוי מסמכים מקיף. בהחלטה בענין ברק נ' גזית-גלוב בע"מ אישר בית המשפט העליון את דחיית הבקשה לגילוי מסמכים, ובמסגרת זו עמד על הקשר בין העילה הנטענת לבין מידת הראיה הנדרשת בהליך המקדמי המיוחד הזה – לאמור, אין דין עילה אמונאית כדין עילה רגילה במשפט הפרטי, כגון העילה הנזיקית שנטענה כאן. בכך יש כדי לבשר על הסתלקותה של "סברת רסיסי המידע" שהכבידה על בתי המשפט עד כה. רשימה זו עומדת על כמה השלכות חיוביות של ההחלטה מבחינה משפטית ומבחינת הממשל התאגידי בארץ.

גזית גלוב רכשה תחילה כמחצית מהשליטה בקבוצת דורי, לאחר מכן היא רכשה את יתרת המניות בקבוצה, ובמרוצת השנים היא הוסיפה והשקיעה בה כספים רבים. אלא שהפרוייקט הסתיים במחיקת ההשקעה ובקביעה מפוכחת של בעל השליטה, חיים כצמן, כי "ברור לחלוטין שהייתה פה טעות." בבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות טען המבקש, כי די בכך שהכספים ירדו לטמיון "כדי להצביע על קיומה של תשתית ראייתית ראשונית הדרושה לצורך קבלת המסמכים במסגרת הליך מקדים זה." מנגד, בבית המשפט העליון טענו המשיבות כי הלה הציג "רסיסי טענות" בלבד, וכי "הוא אינו יכול ליצור יש מאין בהעלאת חשדות להתנהלות רשלנית בקבוצת גזית תוך ניסיון להעביר אליה את נטל הראיה."

הטרוניה נגד "רסיסי טענות" קשורה לכמה פסיקות, ובכללן זו של בית המשפט העליון בענין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, אשר בהן דחו בתי המשפט את האפשרות להסתפק ב"רסיסי מידע" לאישור תביעה נגזרת מחשש פן הדבר יעודד הליכי סרק אופורטוניסטיים. זאת, תוך שהם כורכים בכריכה אחת את כל עילות התביעה. בספרי וברשימות קודמות (כאן וכאן) עמדתי על הבסיס להבחנה בין עילות בחוזים, בנזיקין או בעשיית עושר ולא במשפט לבין עילה בדיני אמונאות לענין נטלי הראיה והיקף הראיות הנדרש באישור תביעה נגזרת ובאישור גילוי מסמכים מקדים. הבחנה זו התקבלה על דעתה של השופטת חיות בפרשת ברק, אשר קבעה:

גם בהינתן הרף הנמוך שנקבע נותר המונח "תשתית ראייתית ראשונית" עמום במידה רבה ובית המשפט נדרש ליצוק בו תוכן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה… פרופסור עמיר ליכט הציע להפריד בהקשר זה בין עילות שיסודן בהפרת חובת אמון לעילות אחרות במשפט הפרטי בציינו כי התדיינויות בעילות מן הסוג השני מבוססות על עקרון היסוד לפיו המוציא מחברו עליו הראיה ועל כן, יהיה על המבקש להציג תשתית ראייתית מבוססת יותר על מנת לשלול "מסעות דיג". לעומת זאת, כך סבור פרופסור ליכט, האופי הייחודי של עילה המבוססת על הפרת חובת אמון מצדיק הסתפקות "בראיות חלקיות שבחלקיות כדי לצלוח את השלבים המקדמיים בבקשת אישור לתביעה נגזרת ובפרט הבקשה לגילוי מסמכים" (עמיר ליכט "רסיסים לריסים – מידת הראיה באישור בקשה לתביעה נגזרת" נקודה בסוף משפט (מאי 2015); עמיר ליכט "ריקושט של רסיסים – עוד על תשתית ראייתית ראשונית לגילוי מסמכים באישור תביעה נגזרת" נקודה בסוף משפט (מאי 2015) (amirlicht.wordpress.com)). הבחנה זו מסברת את האוזן, אך כפי שיפורט להלן גם אם אניח לטובת המבקש כי הוא נדרש להציג "ראיות חלקיות שבחלקיות" בשלב מקדמי זה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הוא לא עמד בנטל להציגן ועל כן בדין דחה את בקשתו.

הגישה העולה מענין ברק משמיעה אפוא כי בכל שלב בהתדיינות, תובע הטוען להפרת חובת זהירות יישא בנטל ראיה תובעני יותר במידה כלשהי, לפי אומדנו של בית המשפט, לעומת טענה להפרה של חובת האמון. כך, בעוד שלראשית ראייה להפרת חובת אמון די "במצרף של תמיהות", כפי שנקבע בענין אפריקה ישראל נ' כהן, לגבי הפרת חובת זהירות יידרשו ראיות קונקרטיות יותר. לגישה זו יש כמה השלכות חיוביות.

ראשית, מבחינה משפטית ההלכה מביאה ליתר הלימה של הדין בסוגיה זו עם עקרונות כלליים של המשפט הפרטי. אי-הבחנה בין עילה נזיקית לבין עילה אמונאית מעיבה כיום גם על המצב המשפטי לגבי התניה על חובות אמונאים בחברה (ראו רשימה קודמת). הקפדה על סוג העילה, כפי שמשתמע מענין ברק, עשויה לסייע בהבהרת ההלכה.

שנית, את השלכות הפסיקה יש להעריך לגבי תביעות בגין הפרות של חובת הזהירות וגם של חובת האמון. בשעה שבית המשפט מכביד מעט את נטל הראיה לגבי הראשונות, ביתוק העבותות שקשרו את שתי החובות מבחינת נטלי הראייה בפסיקה הקודמת מקל על בתי המשפט לאשר בקשות לגבי האחרונות. כך יכול בית המשפט לנקוט את  גישת "מצרף התמיהות" הנזכרת לעיל לגבי הפרת חובת אמון אך לא לגבי הפרת חובת זהירות.

לבסוף, הפסיקה בענין ברק עשויה לתרום לממשל התאגידי בארץ. לכאורה נדמה, כי הדרישה למידת ראייה מוגברת יחסית בתביעות נגזרות על הפרת חובת זהירות יוצרת אפקט מצנן על תביעות כאלה, וכך היא עלולה להחליש את ההרתעה מפני התרשלות של נושאי משרה. אלא שסברה כזאת היא קצרת-רואי.

אין לשכוח שנושאי משרה יכולים לקבל פטור מלא על הפרת חובת הזהירות. אילו התקבלה הבקשה לגילוי מסמכים בענין ברק אך ורק לנוכח ההפסד העסקי, מאכזב ככל שיהיה, היה הדבר מספק להם טעם נכבד לדרוש פטור מהפרת חובת הזהירות בנימוק שהדבר חיוני לחסימת תביעות אופורטוניסטיות. פטור כזה היה חל במידה שווה על תביעות סרק ועל תביעות שיש בהן ממש, וסופו שהיה מעודד הפרות (השוו אשש נ' עטיה ורשימה קודמת בנידון). לעומת זאת, הדין הדורש ראיות קונקרטיות כלשהן להפרת חובת הזהירות מחליש את הטענה בדבר תביעות סרק. הוא גם מספק למשקיעים המוסדיים, שהסכמתם למתן פטור נדרשת לעתים, יסוד להתנגד לבקשות לפטור. כך תיוותר על כנה האפשרות לתבוע במקרים נאותים נושאי משרה שהתרשלו, והחברה ובעלי מניותיה יצאו נשכרים.

נסיים בשיר.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “לעילה מכל ברכתה – התשתית הראייתית לגילוי מסמכים באישור תביעה נגזרת בעילות שונות

  1. איתי

    תודה רבה! אין ספק שהבחנה בין עילה נזיקית לאמונאית בבקשות לגילוי מוקדם תסייענה בהפחתת תביעות הסרק כמו גם תפחית את אי הוודאות בדירקטוריונים רבים באשר לחשש מתביעות נגזרות הנובעות מרסיסי מידע עיתונאי.

    אהבתי

  2. דיאנה

    1. ראשית, אני הולכת עם הראש של איתי. 2. תודה על המידע המועיל. כדאי לפרסם אותו בין כל פרקליטיהם של חבים בחובת אמון מכל סוג ומין. ברשותך אעשה זאת. 3. ״מצרף תמיהות״ = נקטר אלים למשפטנים. 4. אפרופו אלי(ל)ים- לא רוצה לעשות ספויילר אבל אם הוא עומד על הזמנתו הנדיבה שתחזור אליו בטוח הסכימה זותי מהשיר. האבחנה בין אמונאות לנזיקין מהותית פה לירידה מהשלב הגבוה אליו נקלעה בסולם. אם לא, הפסידה.

    אהבתי

  3. alicht2014 מאת

    תודה על ההערה, ניצן. מטעמי היקף של הרשימה לא התייחסתי לפס"ד יפעת, שנידון בהחלטה בענין ברק. הפסיקות מתיישבות זו עם זו. ביפעת בית המשפט מוצא ראיה קונקרטית מעבר לתמיהות גרידא.

    אהבתי

  4. עו"ד דוד אולשטיין

    החשש הוא מתביעות אופורטוניסטיות בטענות של פזיזות,שבשל הרף הגבוהה שבהוכחה הראשונית של תנ"ג של הפרת חובת הזהירות, תעבורנה לתביעות של הפרת חובת האמונים, דבר שעשוי לפגוע בתביעות מוצדקות בשל העדר כיס עמוק – בהתאם לסעיף 263 לח"ח. מפנה לרשימתך -עיזה פזיזה – אחריות נושא משרה לשיקול דעת עסקי פזיז.

    אהבתי

  5. alicht2014 מאת

    תודה על ההערה, דוד. אכן, "תביעות פזיזות" – במתכונת שנידונה ברשימה "עיזה פזיזה" – יכולות להתגבר על המכשול של פטור לגבי הפרת חובת זהירות [ונניח לשאלה בדבר תחולת הביטוח על המקרה]. בד בבד, הגישה בהלכת ברק תחייב להביא ראיות כלשהן גם להתרשלות וגם ליסוד הנפשי של פזיזות. זה נובע מטיבה של ההפרה הנטענת כמבוססת על העדר תום לב [כיסוד נפשי].

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s