פנטסיה לאורגן – כלום רשאית חברה להתערב בתביעה נגזרת בשמה?

בהחלטה בענין כהן נ' לבייב נדחתה בקשתה של חברת אפריקה ישראל להשקעות לייצג את עצמה בנפרד בתביעה הנגזרת המנוהלת בשמה נגד בעל השליטה, לב לבייב. סגן הנשיא שינמן קבע כי הבקשה חותרת תחת המוסד וההליך של התביעה הנגזרת, וכי הענות לה תביא לתוצאות בלתי-הגיוניות. על רקע פעילות יצירתית גואה לשינוי מנגנון התביעה הנגזרת עמידתו של בית המשפט על כך שההליך יתנהל כדין ראויה לציון.

התביעה הנגזרת נדרשת לטענות בדבר עסקה פיקטיבית שנועדה להוציא כספים מאפריקה ישראל לטובת לבייב. בהליך ביניים קבע בית המשפט העליון כי לנוכח מחילה שנתנה החברה לדירקטורים יימחקו אלה מן התביעה וזו תופנה כנגד בעל השליטה בעילה של תרמית והפרת חובת אמון שלא בתום לב (אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן; ראו רשימה קודמת).

בהליך הנוכחי ביקשה החברה להכיר בזכות עמידה עצמאית שלה, בייצוגה העצמאי על-ידי עורכי דין נפרדים, ובתוך כך לאפשר לה להביע עמדה נפרדת בעניינים בהם היא סבורה כי טובתה מחייבת עמידה נפרדת מן התובע הנגזר. בהקשר זה ביקשה החברה גם להגיש תשובה לבקשה לתיקון כתב תביעה שהגישה החברה באמצעות התובע הנגזר.

עובר לכך החברה הקימה "ועדת תביעות בלתי תלויה", בה חברות השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך ודירקטורית חיצונית של החברה, נעמי בן עמי. הוועדה מונתה לייעץ להנהלת החברה בנושאים הנוגעים לניהול התביעה וכן לעמוד במגע עם התובע הנגזר ובא-כוחו.

בדחותו את הבקשה קבע בית המשפט כי

מרגע שהחברה בוחרת שלא [למצות את זכויותיה], ובית המשפט משתכנע שקיימת תשתית ראייתית מספקת, התביעה וניהולה הן לכאורה לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב – הנהלת החברה מאבדת את סמכותה לנהל את התביעה, וסמכות זו מוענקת לתובע הנגזר. בנסיבות אלה, הדין קובע, באופן חד וחלק, כי התובע הנגזר הוא, הוא, ולא אחר, המוסמך לנהל התביעה בשמה של החברה לגבי אותו עניין קונקרטי. … היעתרות לבקשת החברה למתן זכותה עמידה נפרדת לחברה, לאחר שזו בחרה שלא לעשות כן, משמעותה פגיעה באיזונים וברציונאלים של התביעה הנגזרת, והלכה למעשה, מאיינת את שלב אישור הבקשה לתביעה הנגזרת.

ופשוטים הדברים וחיים. אישור תביעה נגזרת כולל בחובו את מינוי התובע הנגזר כאורגן אד הוק של החברה, וכפועל יוצא מכך – כאמונאי אד הוק שלה. ככזה הוא חב לחברה חובת אמון שבגדרה עליו לפעול בתום לב לטובתה (ראו רשימה קודמת). משכך אין יסוד לייצוג נפרד שלה, כביכול כדי לקדם את טובתה. "מהעבר השני," הטעים בית המשפט, "יש לקחת בחשבון וניתן לחשוב על חשש נוסף לפגיעה בחברה, על-ידי גורמים מוסמכים בחברה, אשר מלכתחילה בחרו שלא להגיש תביעה נגד הנתבע, ועתה עלולים לנסות להכביד ולסכל את בירורה הענייני של התביעה, באמצעות הגשת בקשות סרק. כך, בדרך כלל, וכך בפרט מקום בו בעל השליטה בחברה, הוא הנתבע."

את המהלך המקורי שניסתה החברה לבצע ואת קטיעתו באיבו בידי בית המשפט לנוכח הדין הקיים יש לקדם בברכה על רקע התפתחות ההכרה ב"ועדת תביעות בלתי תלויה". כך, בפסק דין גוטליב נ' איילון אחזקות בע"מ הדגיש השופט כבוב כי "דרך המלך שעל בית המשפט להתוות, היא לאפשר את הקמת הוועדה במשורה." בחלוף כארבע שנים סברה השופטת רונן בענין ברק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, שהקמת וועדה כזאת "זוהי דרך המלך – ולא האפשרות שבעל-מניות מיעוט או בית-המשפט יקבלו בשם החברה החלטות ביחס להגשת תביעות (או כל החלטות עסקיות אחרות)." בענין לנואל נ' מאור ציטט השופט כבוב דברים אלה בהסכמה.

טיבן המדויק של ועדות התביעות עדיין לא התגבש. בגירסתו הדלאוורית, כפי שהוכר בפרשת Zapata Corp. v. Maldonado, זהו מוסד בעייתי בלשון המעטה, המוסמך לחסל תביעה נגזרת מתנהלת, לאחר שפניה לחברה היתה חסרת תוחלת. בישראל יש בפעולת ועדות מסוימות היבט מטריד של העברת ההכרעה בדבר ההפרה הנטענת "למיקור חוץ" במקום בירורה בבית המשפט. בענין ברק נדחתה אמנם עמדת היועמ"ש כי בפועל ועדות אלה אינן באמת "בלתי-תלויות", אך בדברים המובאים לעיל מענין כהן נ' לבייב אפשר למצוא הד עמום לחשש דומה. אילו אישר בית המשפט הפעם ייצוג נפרד לחברה, אין להוציא מכלל אפשרות שבשלב עתידי כלשהו היינו נתקלים בבקשה לאשר מנגנון דמוי-Zapata.

תודה לעמית ששלח לי את ההחלטה.

נסיים בקטע מוסיקלי.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!