צדקה לפניה תהלך – ניתוב תרומה לעמותת חסד כעניין אישי וחובת אמון של בעל מניות

פסק דין אנגלי שניתן בימים אלה נוגע בשתי שאלות מעניינות, שיש להן השלכות רחבות יותר בכמה הקשרים בישראל. במסגרת הסדר גירושין נדרשו בני הזוג להחליט על גורלה של חברת צדקה שהקימו, אשר החזיקה הון ניכר. בין היתר התעוררה השאלה אם העברת תרומה מהחברה לחברת צדקה אחרת עם פרישת האישה מכהונתה כדירקטורית נגועה בעניין אישי, וטעונה לפיכך אישור מיוחד. שנית, ומשכך, האם הצבעה באסיפה הכללית על אישור הפעולה כפופה לחובת אמון, בניגוד לחופש ההצבעה שיש לבעלי מניות בדרך כלל.

בפרשת Children’s Investment Fund Foundation (UK) v. Attorney General ניהלה חברת CIFF, שהיא חברה מוגבלת בערבות בלא הון מניות, קרן צדקה לטובת ילדים במצוקה בעולם. שני בני הזוג כיהנו בה כדירקטורים וכחברים (מעין בעלי מניות), ולצידם שימש כחבר עוד אדם שלישי. במסגרת הסדר הגירושין (שבגידרו כבר שילם בן הזוג לזוגתו 530 מיליון דולר), הוצע שעם פרישת האישה מ-CIFF, החברה תעניק 360 מיליון דולר לחברת צדקה נפרדת שהיא הקימה. כדי לקבוע את מסלול האישורים הרלוונטי נדרש בית המשפט להכריע, בין היתר, אם ניתוב המענק מקנה לאישה טובת הנאה חומרית (material benefit, שהוגדר במסמכים כטובת הנאה בעלת ערך כספי). בית המשפט קבע שכך הדבר:

Ms Cooper will gain no proprietary interest in the money represented by the Grant… She will, however, gain some benefit from the Grant because she will be the founder and a trustee of a charity with an endowment of an additional US$360 million. To a person whose life's work is in charity and philanthropy, that must be regarded in normal understanding as a "benefit". The principle that non-monetary benefits including moral benefits can be material does, I think, carry over…

בית המשפט עבר אפוא לחובות החברים שאמורים לבחון את הפעולה באסיפה הכללית. בנסיבות המקרה הצדדים הסכימו ששני בני הזוג שרויים בניגוד עניינים, ולכן הדיון התמקד בחבר השלישי – אדם דעתן במיוחד, כלכלן בהכשרתו, שנראה היה שיתנגד למהלך.

כבסיס לניתוח המשפטי ניצבה התפיסה הרווחת בדין האנגלי, כי בעת שבעל מניות מצביע הוא אינו עושה זאת כמי שחב חובת אמונאות לחברה אלא כמי שמשתמש בזכות קניינית להצביע כרצונו. אף על פי כן, כאן נקבע דין שונה. בית המשפט פנה להגדרה של אמונאי כמי שהתחייב לפעול בשמו או למענו של אדם אחר, בהתאם להלכות המנחות בענין Bristol and West Building Society v. Mothew ו-Grimaldi v. Chameleon Mining NL (No. 2), שאומצה אצלנו לאחרונה (ראו רשימה קודמת). לאור זאת קבע כי על הצבעה זו חלה חובת אמונאות:

The members of CIFF do not stand outside the charity; they are part of the administration of the charity, and they cannot lay claim to any private interest… Taking Finn J's dictum [in Grimaldi], the members of CIFF are people who assumed by their membership "a responsibility to [CIFF] as would thereby reasonably entitle [CIFF] to expect that [the members would] act in [CIFF's] interest to the exclusion of [the members'] own or a third party's interest".

הגם שמדובר בהכרעה של ערכאה דיונית בנסיבות לא שגרתיות, יש בפסק דין Children’s Investment Fund לקחים רלוונטיים לדין הישראלי.

ראשית, פסק הדין מלמד שענין אישי של אמונאי, ואף ענין חומרי, עשוי לנבוע מהפניית תרומה למפעלות שמחה וחסד הקרובים לליבו. בפרשת הולילנד הורשע כזכור ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, בעבירת שוחד בגין תרומות לעמותת "יד שרה" (ראו תקציר). בדומה לכך, כל אמונאי, ובכלל זה עובד ציבור, עלול להפר את חובת האמון שלו בנסיבות דומות. אין צורך שכספים יעברו במעטפות לידיו או לחשבון הבנק שלו דווקא. כדי להמנע מהפרה עליו לתת גילוי מלא ולקבל הסכמה תקפה לכך מן הנהנה, ככל שהדבר אפשרי.

שנית, פסק הדין מחדש הלכה יפה בקובעו כי גם בעל מניות (חבר, ליתר דיוק), שככלל אינו נתון למשטר של חובת אמון, עשוי להכנס לעול האמונאות בנסיבות מסויימות – בפרט, כאשר הוא מנוע מלהפיק טובת הנאה בקשר עם מעמדו בחברה.

יודגש, כפי שמדגיש בית המשפט, כי הנסיבות כאן היו חריגות. עם זאת, ההסדר החרות באנגליה דומה עקרונית להסדר בישראל לגבי חברה לתועלת הציבור. ההבדלים נוגעים לפרטים יותר מאשר לתפיסות היסוד. חוק החברות האנגלי מכיל הוראות מפורטות לגבי תשלומים לדירקטור בקשר למשרתו. כך, סעיף 215 ל- Companies Act 2006 מתנה תשלום בקשר לאבדן המשרה באישור האסיפה הכללית, בדומה להסדר הישראלי לגבי התקשרות של חברה עם דירקטור בה באשר לתנאי כהונתו לפי סעיף 270(3) וסעיף 273 לחוק החברות. ה-Charities Act 2011 מציב דרישות לאישור פעולה נגועה של דירקטור על ידי נציבות הצדקה או בית המשפט, בנוסף לאישור האסיפה לפי חוק החברות שם. כללית, הסדר זה דומה להסדר לפי סעיף 345ו לחוק החברות הישראלי, המתנה פעולה בחריגה ממטרות החל"ץ באישור של האסיפה הכללית ובית המשפט.

לאור זאת, יש יסוד לעמדה כי בעלי מניות בחל"ץ חבים חובת אמון לחברה, לכל הפחות כאשר פעולותיהם עשויות להשפיע על התנהלותה ונראה שאף באופן כללי.

יתר על כן, ובזהירות ראויה, נכונותו של בית המשפט כאן להטיל חובת אמון מלאה – ולא "מוחלשת" במשמע – על בעלי מניות מציעה שחובה כזו עשויה לחול על בעל שליטה ובעל מניות עם כוח אחר בחברה עסקית, כאשר הדין שולל ממנו אפשרות להסתייע במעמדו להפקת טובות הנאה פרטיות. יפים לכך דבריו של פין (שפסק בפרשת Grimaldi), שאותם ציטט לורד מילט בענין Mothew ובית המשפט כאן חזר עליהם: “he is not subject to fiduciary obligations because he is a fiduciary; it is because he is subject to them that he is a fiduciary.”

תודה לעמית שהפנה אותי לפסק הדין.

הערה מאוחרת: פסק הדין אושר בנקודה זו בבית המשפט לערעורים. ראו  Lehtimäki v. The Children's Investment Fund Foundation (UK). לפסיקה בבית המשפט העליון ראו Lehtimäki v. Cooper וראו רשימה בעקבותיו.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!