פר העלם דבר של ציבור – בחינה מוגברת של החלטה עסקית הנגועה בעניין נוגד

בפסק דין מנשה נ' יוויז'ן אייר בע"מ נדרש בית המשפט העליון לנפקות המשפטית של החלטה עסקית בחברה, שהתקבלה תחת השפעה של עניין נוגד. השופט (בדימ') דנציגר בחן את ההחלטה – במקרה זה: להמנע מהגשת תביעה נגד לקוח – במסגרת של "בחינה מוגברת", וזאת לנוכח פסק הדין בערעור ורדניקוב נ' אלוביץ'. רשימה זו עומדת על היבטים מטרידים בפסק הדין, שהשלכותיהם האפשריות חורגות משאלות של דיני חברות ואף דיני האמונאות הכלליים.

מנשה הוא בעל מניות קטן בחברה המשיבה, אך בעבר היה המייסד והרוח החיה בגלגול קודם שלה, שעסק בפיתוח מוצרי תעופה, מל"טים וטילים מתקדמים. אחד פרנקל הוא המוטב של חברה זרה שהיא בעלת השליטה. השניים הסתכסכו ביניהם כהוגן. על רקע זה טען מנשה, שלחברה יש עילת תביעה חוזית כלפי התעשייה האווירית, וכי החלטתה שלא למצות את העילה נגועה בעניין אישי של פרנקל מחמת קשרים עסקיים. הלה מצידו הסכים לבסוף להגשת התביעה אך בכפוף לתנאי שלא התקיים.

השופט דנציגר, בהסכמת השופטים מזוז ואלרון, הבהיר תחילה שהחלטה להפעיל או שלא להפעיל את כוח התביעה של החברה היא החלטה עסקית ככל החלטה עסקית אחרת. עוד ציין, בטעם, כי כאשר העילה היא כלפי צד שלישי, אישור תביעה נגזרת צריך להיות "חריג שבחריג", בשונה מעילה נגד אנשי פנים. (הצעתי הבחנה זו ברשימה קודמת, ועוד נשוב אליה בקרוב.)

לאחר שקבע כי לפרנקל אכן היה אינטרס אישי נוגד להגשת התביעה, עמד בית המשפט על תקני הבחינה של החלטות בחברה הנהוגים בדלאוור, שהשופט עמית סקר בערעור ורדניקוב נ' אלוביץ'. בתוכם, כביכול בתווך שבין "שיקול דעת עסקי" לבין "הגינות מלאה", מצוי תקן "הבחינה המוגברת". לאור זאת פסק:

ה"כשל" הפוטנציאלי בנסיבות המקרה דנן, כפי שתואר לעיל, נוגע לניגוד עניינים עקיף ולא חריף, בין עסקיו של בעל השליטה (בעקיפין) בחברה לבין ההחלטה אודות הגשת התביעה. בצדק, אם כן, בחן בית המשפט המחוזי אם החלטתה של החברה לדחות את פנייתו של המערער נופלת במתחם הסבירות. …

מצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. לפיכך, אמליץ לחבריי לאמץ – בהקשר זה של בחינת סבירות ההחלטה – את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי …

על הכשלים המשפטיים הטמונים בדברים אלה עמדתי ברשימות קודמות (למשל, כאן וכאן) ובפירוט מלא במאמר, וכן במאמר קודם שבית המשפט אף מאזכר בהסכמה. בין היתר, הדין הישראלי דוחה לחלוטין כל הבחנה בין כיוונים והסתברויות של עניין נוגד לגבי אמונאי מכל סוג, בחברה ולא בחברה, ובוחן רק אם העניין מהותי; עמדה זו מעוגנת בהלכות מכוננות, אף אם חלקן וותיקות מעט; והסבירות המהותית של החלטה עסקית אינה נבחנת לגופה עקרונית, גם כאשר הופרו חובות אמון או זהירות. עניין מנשה מצטרף אפוא לקו פסיקה רעוע אך מוכר, המביע נכונות להכשיר הפרת חובת אמון אם היא סבירה או "הוגנת".

החידוש בפסק דין מנשה נובע מכך שהוא אינו מתיישב עם החלטתה של הנשיאה נאור בבקשת דיון נוסף ורדניקוב נ' אלוביץ'. במהלך מדוד ועוצמתי כאחד הותירה שם הנשיאה את פסק הדין בערעור על כנו אך צמצמה את תחולתו לנסיבות הצרות ביותר שבגדר האפשר, והדגישה כי בכל מקרה אין להדרש לסבירותה של הפעולה המפרה:

אכן נראה שהבחינה המוגברת, למצער באופן בו זו נקבעה בפסק הדין על ידי השופטים י' עמית ו-ע' ברון, היא תוספת חדשה לדין הישראלי. אולם בפועל תוספת זו אינה אלא פיתוח נקודתי של כלל שיקול הדעת העסקי, המוגבל למקרה הייחודי של שינוי מבנה ההון של חברה בסמוך לאחר רכישה ממונפת. עקב כך אין לדידי מקום לקיים דיון נוסף בעניין הלכה זו. … ככל שיעלה בידי תובע להוכיח אחת משלוש העילות "המסורתיות" של כלל שיקול הדעת העסקי, הרי ש"מתחם סבירות" הנידון במסגרת הבחינה המוגברת כלל אינו נבחן ביחס להפרות אלו.

דיון נוסף ורדניקוב הביא לכך שפסק הדין בערעור, שמלכתחילה היה משופע באמרות אגב נרחבות, נעשה כמעט כולו מסה עיונית, מלבד במקרה הייחודי של שינוי מבנה ההון של חברה בסמוך לאחר רכישה ממונפת. במאמר הנזכר וברשימה קודמת הסברתי כיצד בעקבות הדיון הנוסף הוסר ברובו השיבוש שנוצר בעטיו של הערעור במבנה של חובת האמון בדין הישראלי, וברשימה נפרדת הצעתי שאולי גם לגבי הפרת חובת הזהירות הדיון הנוסף שולל (כראוי) בחינה מהותית של סבירות ההחלטה העסקית. אלא שכעת מתברר שהאופטימיות היתה מוקדמת.

בהכריעו על פי הערעור בעניין ורדניקוב, פסק דין מנשה חוזר על התקלה שאירעה בו ותוקנה בדיון הנוסף. בכך הוא טורף את הקלפים, זורע בוקה ומבוקה בדין הפוזיטיבי, ומעורר תהיות לגבי מבנה השיטה. לבד מההשפעה הדלאוורית הבעייתית במיוחד בהקשר המסוים הזה, האם החלטת הנשיאה כדן יחיד הדוחה בקשה לדיון נוסף מתבטלת לנוכח פסק דין במותב תלתא? ומה דינן של הלכות יסוד כגון טוקטלי נ' שמשון בע"מ וקוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, שלא לדבר על החלטת הנשיא שמגר כדן יחיד שדחתה בקשה לדיון נוסף בעניין קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ? גם הן אינן מתיישבות עם הלכת מנשה. תיק"ו?

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

מחשבה אחת על “פר העלם דבר של ציבור – בחינה מוגברת של החלטה עסקית הנגועה בעניין נוגד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s