בעניין שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ דחה השופט אלטוביה בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת נגד נושאי משרה ובעל השליטה בחברה. בלב הבקשה נטען העדר אישור כדין לעסקה של החברה שלבעל השליטה היה עניין בה – מעשית, התקשרות עם משרד עורכי דין שבבעלות רעייתו של בעל השליטה. הגם שלעילה הנטענת יש לכאורה רגליים, הבקשה נדחתה מחמת פגמים שבית המשפט מצא במבקש עצמו, משנקבע כי הוא נגוע בחוסר תום לב ובניגוד עניינים. נקודתנו עומדת על היבטים אלה בפסק הדין לנוכח פסיקה של בית המשפט העליון בהקשרים סמוכים.
חברת הנדל"ן הציבורית אאורה השקעות התקשרה, כאמור, עם משרד עורכי דין שבבעלות רעייתו של בעל השליטה בנוגע לדירות שהיא מוכרת. הערכות בעתונות לגבי היקף שכר הטרחה הנובע מההסכם מציינות סכומים בסביבות 20-200 מיליון שקל (ראו כאן וכאן). המבקש טען שנפל פגם ב"אישור המשולש" של העסקה, מכיוון שבעל מניות שהיווה לשון מאזניים היה נגוע למעשה. רשות ניירות ערך דיווחה כי החליטה לסייע במימון תביעה נגזרת בעניין (כאן).
בפסק דין קצר, קב ונקי, קבע השופט אלטוביה כי "מעורבותו האינטנסיבית והדומיננטית של המבקש בהליכים המשפטיים [של שותפות שבשליטתו ובניהולו] נגד החברה מציבה אותו בניגוד עניינים מול החברה אותה הוא מבקש לייצג." עוד קבע, בין היתר, כי "רכישת מניות שמונעת מאינטרס החורג מטובת החברה ולמעשה מנוגד לו, לא הופכת את בעל המניות הלזה לראוי לשמש תובע ייצוגי," וכי יש "חשד שתקיפת החלטת האסיפה הכללית וניהול ההליך כאן, נועדו לקידום מטרות החורגות מתכליתו של סעיף 198א לחוק החברות". במילים אחרות, כי יש חשש שהמבקש פועל בחוסר תום לב. משכך, נדחתה הבקשה.
הלכת הפסק נשענת על היותו של התובע הנגזר אורגן אד הוק של החברה לצורך התביעה, ולכן – אמונאי שלה, הנדרש לפעול בתום לב ובהעדר חשש ממשי מניגוד עניינים. כך עולה מעצם התייצבותו של מבקש האישור כמי שמתחייב לפעול בשמו או למענו של אדם אחר, ככל אמונאי; כך גם לפי לשונו של חוק החברות ודברי ההסבר להצעת החוק (ראו נא בספרי ורשימה קודמת וכן רותם נ' עתיד).
כפי שבית המשפט הבהיר, אין פסול עקרוני בכך שאדם רוכש מניות בחברה ביודעו על עילה אפשרית שלה ומתוך כוונה להביא למימושה בתביעה נגזרת. אין גם מניעה שבעל מניות יגיש תביעה נגזרת מתוך רצון לזכות בגמול כספי, תאווה לפירסום או שאיפה לתיקון עולם. מנגד, הדרישה לתום לב כיסוד נפשי אינה סובלת אפשרות שניקיון הדעת של התובע הנגזר יוכתם בהניעה שאינה מתיישבת עם טובת החברה או בשיקול זר, ועל כך מתבססת ההכרעה.
כל כמה שדברים אלה נובעים ממאפייני יסוד של יחסי אמונאות, מותב שבעה של בית המשפט העליון לא עמד עליהם בעניין שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, שעסק בדרישת תום הלב ביחס לתובע מייצג ובא כוחו. חרף העובדה שגם אלה אמונאים מובהקים, כתובע הנגזר ובא כוחו, פסק דין שלמה תחבורה דן בהרחבה בחובת תום הלב כתקן התנהגות – שאין לה נפקות רבה לגבי אמונאים – ואך בדוחק ניתן למצוא בו עיגון לדרישת תום הלב כיסוד נפשי, שהיא הדרישה הרלוונטית (ראו רשימה קודמת).
זאת ועוד, התוצאה של פסק דין אאורה השקעות אינה רק נכונה אלא הכרחית. הדרישה מאמונאי לפעול בתום לב כיסוד נפשי של ניקיון דעת גמור נמצאת ב"ליבה הקשה" (irreducible core) של חובת האמון – אותם חיובים אשר לא ניתן לגרוע מהם אף בהסכמה (ראו Armitage v. Nurse), ולפיכך – אף לא באישור בית המשפט. בפסיקה החדישה יש לדוקטרינה היסודית הזאת עיגון מסויים, אף כי מעורפל מעט, בעניין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן. שם סוייגה מחילה ("פטור בדיעבד"), שניתנה לדירקטורים ולבעל השליטה בחברה במסגרת הסדר נושים שכלל תרומה כספית נכבדה, בכך שהיא אינה חלה על תרמית. מן הניסוח החוזי-נזיקי הזה אפשר לחלץ גם שלילה של פטור בגין פעולה של אמונאי בחוסר תום לב (זולת במסגרת מחילה על בסיס גילוי מלא), בקנה אחד עם דוקטרינת הליבה הקשה (ראו עוד ברשימה קודמת).
לסיום יוער, כי פסק הדין נדרש למבקש ולא לעילה שביקש לברר בשם החברה. זכותה של החברה לחשבון בקשר להסכם שכר הטרחה שהוטל בו דופי עומדת בעינה וממתינה ליומה.
תודה לעמית שהפנה אותי לפסק הדין.
את פה פעם ראשונה? אתה בא לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!
נקודה בסוף משפט 