בעניין יעד פירזול 1984 בע"מ נ' Taiming Enterprise Holding Co. Ltd התגלע סכסוך בין יצרן זר של מסילות למגירות לבין שתי חברות שפעלו כמפיצים בלעדיים שלו בישראל. בית המשפט קבע כי בין הצדדים נוצר "חוזה יחס", וכי החברות הפרו חובת אמון כאשר הפיצו מוצרים של מתחרה, בשעה שגם היצרן הזר לא בחל בהפרת החוזה מצידו. פסק הדין מעורר כמה סוגיות בקשר להחלת חובות אמונאות ביחסים עסקיים מתמשכים, כגון הסכמי הפצה, ובקשר לסעדים על הפרתן.
בהסכם עם היצרן, טַיימינג, חברה סינית הרשומה בהונג קונג, התחייבו המפיצים, יעד ודסקו, שלא לייבא מוצרים דומים מחברות בסין או בהונג קונג. באותה עת ייבאו המפיצים צירים לארונות מיצרן סיני אחר, DTC, אלא שכאשר הלה החל לייצר מסילות למגירות הם החליטו לייבא גם מוצרים אלה. היצרן אישר בדיעבד המשך מכירה של מוצרי DTC בהיקף שולי, אולם כאשר נוכח שמכירת מוצריו יורדת הוא מכר כמות מסויימת למפיץ ישראלי אחר "כפעולת תגמול", ובהמשך הודיע למפיצים על ביטול הסכם ההפצה לאלתר.
השופט שוורץ קבע כי המערכת החוזית שיצרו הצדדים הולידה זכות הפצה בלעדית בלתי קצובה בזמן. כך נוצר "חוזה יחס שתכליתו הסדרת מערכת יחסים ארוכת טווח בין הצדדים (Relational Contract). חוזה מסוג זה מחייב את הצדדים לגמישות וליכולת להסתגל לשינויים, בתנאי תום לב מוגבר." עוד קבע, שהיצרן הפר את החוזה הפרה יסודית – באותה "פעולת תגמול" ובביטולו בלא הודעה מוקדמת – וכי תקופת הודעה מוקדמת בת 12 חודשים סבירה בנסיבות העניין. לכך הוסיף:
חרף התראות חוזרות ונשנות מצד טיימינג להפחתת מכירת מוצרי DTC והגברת המכירה של מוצריה, המשיכו יעד ודסקו למכור את המסילות והמגירות של DTC. … לדסקו וליעד צמח גם רווח משני מאסטרטגיה זו – היא אפשרה להן "לרקוד על שתי החתונות" ולשמר לעצמן את מעמדן כמפיצות בלעדיות גם של טיימינג וגם של DTC. בכך, הפרו דסקו ויעד את חובת הנאמנות שמוטלת עליהן כמפיץ בלעדי, עד כדי הפרת חובת תום הלב. דסקו ויעד אף לקו בכניסה לניגוד עניינים מובנה מעצם ההפצה "הבלעדית" הכפולה. …
בהינתן כי גם לדסקו וגם ליעד תרומה להפרת הסכם ההפצה, בין אם מכוח אשמן התורם ובין אם מכוח הפרת חובת תום הלב או חובת האמון כמפיצות בלעדיות, ישנה הצדקה לבחון את חלוקת הנזק בין שני הצדדים. … בהביאי בחשבון את מידת האשם שדבק בפעולתן של דסקו ויעד, שנעשו בניגוד לעמדתה של טיימינג, ואף לנוכח מדיניות משפטית ראויה שאינה מצדדת בהפרה של יחסי אמון שאמורים לחול בין יצרן זר לבין מפיץ מקומי ויצירת ניגוד עניינים מובנה ביחסי ההפצה על ידי אותו מפיץ, אני רואה לנכון להפחית את היקף ההודעה המוקדמת לשמונה חודשים בלבד.
חובות אמונאות וחוזי יחס
פסק הדין דן במפיצים כמי שחבים חובת אמון מכוח היותם מפיץ בלעדי. כך עולה גם מהקביעה שהפצת המוצרים המתחרים לוקה בניגוד עניינים, שכן ניגוד עניינים מהווה הפרה רק לגבי אמונאים. ביחסים אחרים במשפט הפרטי אין משום הפרה בפעולה לנוכח השפעה של עניין עצמי או זר. דא עקא, סיווג זה נראה מוקשה בנסיבות, עם כל הכבוד.
לצד קטגוריות מובהקות כגון נאמן ונושא משרה, עשויים להיווצר יחסי אמונאות גם במערכות יחסים אחרות. תובע מבין-דבר ינסה אפוא לטעון שהנתבע היה אמונאי שלו כדי לזכות ביתרונות דיוניים מהותיים ובעיקר כדי לזכות בסעדים התקיפים שבגדר סעד החשבון (ראו BB Australia Pty Ltd v. Danset Pty Ltd). במשפט המשווה שוררת כיום תמימות דעים, כי לקיום יחסי אמונאות במקרה לא-מובהק נדרשת התחייבות, מפורשת או משתמעת, לפעול בשמו או למענו של אחר (ראו נא בספרי ובמאמר שאוזכרו בפסק הדין; לסקירה עדכנית ראו Glenn v. Watson).
במשפט הישראלי נוהגת עדיין הגישה המיושנת, המעוגנת אמנם בהלכת קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, אשר מסתפקת בכוח שיש לפלוני כדי להטיל עליו חובת אמון. גישת ההתחייבות אומצה בבג"ץ זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ויש לקוות שעם הזמן תחליף לגמרי את הגישה הישנה (ראו רשימה קודמת).
יחסים עסקיים מתמשכים נולדים או נעשים עם הזמן "חוזי יחס", כפי שבית המשפט ציין. כך בהסכמי הפצה (בייחוד בלעדיים), זכיינות ועוד. בכל אלה יש לפחות לאחד הצדדים כוח ניכר כלפי משנהו, והלה נותן בראשון אמון רב, עד שהנסיבות טופחות על פניו. אף על פי כן, בתי המשפט מדגישים שאין למצוא ביחסים אלה חובות אמונאות מעצם טיבם. בדין הישראלי הוטלה אפוא חובת אמון על מפיץ רק בנסיבות שהצדיקו זאת (ראו ידיעות אחרונות בע"מ נ' פירסטנברג ורשימה קודמת). פסק דין Hospital Products Ltd v. United States Surgical Corporation, שבו אימץ בית המשפט העליון של אוסטרליה את גישת ההתחייבות, עסק במפיץ בלעדי. השופט דין ציין:
The relationship between a manufacturer and a distributor is not, in itself, ordinarily a fiduciary one even in a case where the distributor enjoys sole rights of distribution in a particular area. Such a relationship is ordinarily that of seller and buyer. It is true that the manufacturer and distributor have a common interest in ensuring that the distributor should sell as much of the relevant product as possible. That however is a truism of the market place and not a legal principle.
ישועתו של הצד הפגיע בחוזי יחס עסקיים תצמח מהחוזה עצמו, שעליו נשא ונתן עם הצד השני. מעבר לכך הוא עשוי להסתייע בחובת תום הלב הכללית, שבחוזי יחס אפשר לכנותה "מוגברת", ככל שיש לכך נפקות כלשהי (ראו עיריית תל אביב יפו נ' גורן). חובת תום לב כתקן התנהגות אובייקטיבי בהסכמים מסחריים מוכרת כמעט בכל שיטות המשפט המקובל, ובהן ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. במשפט האנגלי עדיין אין לה תחולה כללית, אך בשנים האחרונות הוכרה תחולתה בחוזי יחס. בפסק הדין החלוצי בעניין Yam Seng PTE Ltd v. International Trade Corporation Ltd, שקבע כך, הבהיר השופט לגאט את המשמעות של אמון הדדי בחוזי יחס כחלק מחובת תום הלב, בנפרד ובמובחן מיחסי אמונאות:
Such “relational” contracts, as they are sometimes called, may require a high degree of communication, cooperation and predictable performance based on mutual trust and confidence and involve expectations of loyalty … Examples of such relational contracts might include some joint venture agreements, franchise agreements and long term distributorship agreements.
סעדים
הנפקות העיקרית של ההבחנה בין חוזי יחס ליחסי אמונאות נוגעת לסעדים. עניין יעד פירזול מדגים זאת היטב, שכן הסעדים בגין ההפרות נידונו בו על טהרת דיני החוזים. טיעון טוב והכרעה לפי דיני האמונאות היו מביאים לתוצאה שונה לגמרי, לפי העקרון שנקבע מזמן בפרשת Andrews v. Ramsay: “A principal is entitled to have an honest agent, and it is only the honest agent who is entitled to any commission.”
ראשית, הפרה של חובת האמון צריכה להקנות לנהנה זכות לבטל את יחסי האמונאות מיידית בלא צורך בהודעה מוקדמת או במתן ארכה (ראו נא בספרי). שונה הדבר בחוזה רגיל ובחוזה יחס. המכירה במקביל בעניין יעד פירזול יכולה אפוא להצדיק קיצור של תקופת ההודעה המוקדמת, כפי שנפסק, אך זאת כהפרת חוזה ולא כהפרת חובת אמון.
שנית, הפרת חובת אמון מקנה לנהנה זכות לחשבון ושלילה של כל רווח שצמח לאמונאי בקשר להפרה. בעניין יעד פירזול מדובר בכל הרווח בתקופת המכירה במקביל מעבר להיקף שולי, כפי שקבע אותו בית המשפט. סעד זה לא נתבע, ונראה שלא היה ראוי לתיתו בנסיבות.
שלישית, ככל שהנהנה בוחר בפיצויים לאחר הליך החשבון, פיצויים אלה נקבעים לפי כללים שונים לגמרי מפיצויים חוזיים. בין היתר, אין להתחשב באמידתם בצפיות סבירה ובגורמים מתערבים וכנראה גם לא באשם תורם (ראו בספרי וברשימה קודמת).
אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!
תודה על הפתרון מוצע למבחן:)
סוף שבוע נעים
אהבתיאהבתי
סיסמתנו: "יחס חם"
אהבתיLiked by 1 person