אלף קוני למל – הליך מעין-נגזר לחילוט פלילי ונפקותו לאכיפה אזרחית של טוהר המידות

בעניין מדינת ישראל נ' הירשמן גזר השופט וינוגרד את דינם של המורשעים בפרשת הונאה עצומת מימדים, שבה עמותות של קהילה חרדית קיבלו מהמדינה במירמה לפחות 24 מיליון ש"ח בגין לפחות אלף תלמידים פיקטיביים. גזר הדין כולל צו לכמה עיריות לחילוט מבנים שהעמותות הקימו על מקרקעין שלהן, וכן צו משלים לחילוט בידי המדינה, כגיבוי למקרה שהצו הבסיסי ייכשל. נקודתנו עוסקת בצעד הזה, שעשויה להיות בו הבטחה לגבי סעדים אזרחיים נגד אמונאים מפרים ועוזריהם בשלטון המקומי.

Shneikunileml2מעשה נורא שקרה בק"ק ירושלים, בית שמש, מודיעין עילית וביתר עילית. קהילת "המתמידים" מפעילה בהן מוסדות תורניים שונים על ידי עמותות. הכרעת הדין מפרטת כיצד עמותות כאלה קיבלו כספי תמיכות ממשרד החינוך עבור האברכים הפיקטיביים באמצעות מערך מסועף של מירמה וזיוף של תעודות זהות, תוך שימוש בתמונות שונות של אותם אברכים.

במסגרת גזר הדין הורה השופט וינוגרד על חילוט לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. החילוט התייחס בפועל לעלויות הבנייה של מבנים, שהעמותות הקימו על מגרשים שקיבלו מהעיריות, ובית המשפט הורה לפנותן מהם. בהיותו מודע למאפייני השלטון המקומי באותן עיריות (חלקן טענו לזכות בטיעונים לעונש), ראה בית המשפט לנכון לתת צו נוסף, כגיבוי למקרה שהמקורי לא יקויים חו"ש:

כפי שהובהר לעיל, מבין ארבעת הנכסים נפתחו הליכים משפטיים רק בנוגע לנכס אחד. מכאן החשש שהזכויות החוזיות של העיריות לא תבואנה לכלל מימוש, ואלה לא ינקטו בהליכים לפינוי העמותות הנאשמות מהנכסים. במקרה מעין זה יצא חוטא נשכר…

אם לא יפונו העמותות הנאשמות מהנכסים עד ליום 2.2.2020, תהיה המדינה רשאית לנקוט בכל הליך שתמצא לנכון לצורך חילוט הנכסים ופינוי העמותות הנאשמות מהנכסים.

חולשתו של השלטון המקומי בכל הקשור לטוהר המידות היא מן המפורסמות (ראו דוח וועדה). היבט זה מתבטא בין היתר באכיפה רופסת, ובכלל זה של זכויות הרשות המקומית כלפי מי שהפר חוק כלפיה, כגון ראש הרשות ופקידי ציבור אחרים שהפרו חובת אמון בנטילת שוחד. הפעלת כלי החילוט ביחס לטובות הנאה שהושגו בקשר להפרות כאלה תלויה בקיום הליך פלילי, ויכולתה של המדינה לנקוט הליכים כאלה לעולם מוגבלת. כפועל יוצא מכך, החוטא יוצא לא פעם נשכר ובילעו נותר בפיו לתיאבון.

ברשימות קודמות הצבעתי על כוחם של דיני האמונאות להעמיד סעדים אזרחיים רבי-עוצמה נגד אמונאים מפרים בשירות הציבורי כחלופה אזרחית להליך פלילי,  מקום שזה אינו ננקט מסיבה כלשהי (ראו כאן וכאן). חשבון ושלילה (disgorgement) עשויים כך להחליף, לפחות חלקית, את החילוט הפלילי הן כלפי פקיד הציבור הן כלפי צד שלישי שגרם או סייע לו להפר חובת אמון (נסו לדמיין קבלן המשחד ראש עירייה ומקבל זכויות בנייה מיטיבות).

אלא מאי? מכיוון שהרשות המקומית היא אישיות משפטית עצמאית, נקיטת הליך אזרחי נגד פקיד הציבור שסרח ונגד הצד השלישי שסייע לו לסרוח תלויה ביוזמה של פקידיה. אלה נתונים לעתים ללחצים המניאים אותם מכך, והתוצאה היא העדר אכיפה מוחלט. ברשימה קודמת הצעתי אפוא לפתח מנגנון של תביעה נגזרת באמצעות תושב הרשות. בדומה לבעל מניות בתביעה נגזרת, הלה ייכנס לנעלי הרשות, יתבע את זכויותיה ויזכה בגמול. פיתוח מנגנון כזה כרוך אמנם ביצירתיות שיפוטית מסויימת, אך יש לו אח ורע בעולם.

האתגר שעימו מתמודד "צו הגיבוי" של השופט וינוגרד אינו חדש אפוא, אולם למיטב ידיעתי, יש בצו מן החדשני, והוא רצוי בהחלט. צו זה יכול להחשב כצעד לקראת פיתוח מנגנון דומה, שבו המדינה נכנסת לנעלי הרשות המקומית בהליך אזרחי נגזר לאכיפת זכותה לקבל כל טובת הנאה שהופקה בקשר להפרת חובת האמון.

למותר לציין שיש הבדלים בין חילוט פלילי בידי המדינה במקום הרשות המקומית לבין שלילה אזרחית בידי זו במקומה של זו. בדרך כלל מביא החילוט את המחולטים לאוצר המדינה, והחילוט בידי הרשות המקומית ולטובתה בעניין הירשמן הוא חריג. הפוך הדבר בהליך האזרחי הנגזר המוצע כאן – השלילה בידי הרשות המקומית נעשית לטובתה, ותביעה נגזרת בידי המדינה, לטובת הרשות המקומית, היא החריג. אולם אלה הבדלים משניים בחשיבותם לעומת הגשמת התכלית של אכיפת הדין ומניעת תוצאה שבה חוטא יוצא נשכר.

בד בבד, לצד החשדנות המפוכחת שמבטא צו הגיבוי, יתכן שיש בו גם אופטימיות מעבר למוצדק בנסיבות בכך שאינו מבטיח די הצורך כי בילעו של הגזלן אכן יצא מפיו. שוו בנפשכם שהעיריות פועלות לכאורה לפי הצו הבסיסי, מפנות לכאורה את העמותות המורשעות מהמבנים, ומקצות אותם לעמותות אחרות, שינהלו בהם את אותן פעילויות ממש. אף אם לא ייעשה שימוש בעמותות פיקטיביות, יש שפע אפשרויות למהלכים אחרים בין צדדים בלתי-קשורים-כביכול. כיוון שבלב בית המשפט קינן חשש ממשי ביחס להתנהלות העיריות, דומה שעדיף היה להפקיד את זכויותיהן החוזיות מלכתחילה בידי המדינה, ככונס נכסים, וזו היתה מוודאת שתופסי המבנים החדשים ישלמו בפועל את עלויות הבנייה לקרן החילוט. צו כזה היה מקרב אותנו עוד יותר לדגם האכיפה הנגזרת המוצע כאן, ויש מקום לעיין בו.

נסיים בשיר הנושא.

באה לפה הרבה? אתה פה פעם ראשונה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s