חשמל זורם בכפות ידיך – אישור תגמול לנושא משרה ובעל השליטה

בעניין Tornetta v. Musk אושרה תביעה נגזרת בעילה של הפרת חובת אמונאות נגד אילון מאסק, בעל השליטה והמנכ"ל דאז בחברת טסלה וטיפוס ססגוני בזכות עצמו, בגין חבילת תגמול מפליגה שקיבל. אגב כך קבע הצ'נסרי בדלאוור, כי אישור התגמול במתכונת הלכת Kahn v. M&F Worldwide Corp (MFW) היה מחסן אותו למעשה מפני ביקורת שיפוטית, ובכך הרחיב מאוד את תחולתה של הלכת MFW. רשימה זו דנה בלקח אפשרי שההחלטה מציעה לדין הישראלי.

חבילת התגמול של מאסק תפוחה במיוחד – כ-56 מיליארד דולר ביום טוב. היא אושרה בדירקטוריון וברוב של בעלי המניות הבלתי-קשורים. בהליך קודם קבע סגן הצ'נסלור סלייטס שמאסק הוא בעל השליטה בטסלה, הגם שהחזיק פחות מרבע מזכויות ההצבעה, וכי רוב הדירקטוריון אינו חופשי מזיו השפעתו. בדין הדלאוורי מקנה הדבר לתובע הנגזר אפשרות להראות שהעסקה אינה מקיימת הגינות מלאה (entire fairness) ובכך לבסס הפרת חובת אמון. חרף העובדה שקביעת שכר לנושאי משרה מעוררת שאלות כגון "כמה עולה חליפה ליתום", שלגביהן נוקטים בתי המשפט ריסון מירבי, נקבע שבנסיבות העניין אין לסלק על הסף טענה להעדר הגינות מלאה. בכל זאת, 56 מיליארד. בד בבד, תביעה בטענת השחתה (waste, "ביזבוז") סולקה על הסף. בכל זאת, אילון מאסק.

מכאן עבר בית המשפט לדון בהלכת MFW, המציעה נתיב חלופי לתיקוף פעולה הנגועה בעניין אישי של אמונאים בחברה – בהליך אישור "כפול" של וועדת דירקטורים עצמאית, המוקמת מייד בראשית המשא ומתן, ושל בעלי המניות הלא-נגועים על בסיס גילוי מלא (ראו רשימות קודמות כאן וכאן). עד כה הופעלו היא ואחותה, הלכת Corwin v. KKR Financial Holdings, רק ביחס לשינויים מבניים. כעת נקבע כי ניתן להעזר בה גם בהקשר הנוכחי:

With MFW’s dual protections in place, the minority stockholders can cast their votes knowing the controller has agreed at the outset to negotiate his compensation award with an independent, fully functioning committee of the board, to condition consummation of the award on that committee’s endorsement, and to allow the unaffiliated stockholders to have the final say.

בדברים שנאמרו בעניין Tornetta יש בה כדי להשלים את הפיכתה של הלכת MFW ואחיותיה למסגרת כללית לתיקוף פעולות הנגועות בהפרת חובת אמון בחברה דלאוורית באמצעות מנגנון של הסכמה מיודעת במלואה. בכך נעשה צעד גדול נוסף לצמצום תחולתה של דוקטרינת ההגינות המלאה, שעד לאחרונה שלטה בכיפה תוך שהיא מאפשרת להכשיר הפרת חובת אמון אם תנאיה המהותיים נראים הגונים. זהו חריג היסטורי, ששורשיו היו עלומים זמן רב, וניבנו סביבו אידיאולוגיה ודוקטרינה כדי למתן את פגיעתו הרעה (ראו מאמר). הלכת Tornetta אינה מבטלת את הדוקטרינה, אך היא מצביעה על דרך כללית לעקוף אותה.

על רקע זה ניכרת בדין הישראלי מגמה, שבעיני היא רגרסיבית בעליל, דווקא ליישם ביקורת מהותית ברוח "הגינות מלאה" או "בחינה מוגברת" כביכול – גישה שדיני האמונאות שלנו דוחים לגמרי (ראו המאמר הנזכר). אולם במנותק מן ההיבט הנורמטיבי, השנוי במחלוקת, גם בהיבט הפוזיטיבי – של הדין החל – שורר בשל כך בפסיקה ערפל ביחס לאופן שבו יש לבחון ולתקף פעולה בחברה, הנגועה בעניין של אמונאי שלה או של בעל השליטה.

קו פסיקה אחד מבקש, כאמור, לשאוב השראה מהגישות הדלאווריות של בחינה מהותית בניסיון להידמות להן. לעומתו, קו פסיקה שני מסתפק בהסדר שבחוק החברות כאשר הנסיבות משקפות הפרת חובת אמון ברורה. קו פסיקה שלישי חותר לשדרג את ההסדר החרות כדי להבטיח הסכמה מיודעת במלואה כאשר יש חשש שההסדר החרות אינו עומד במשימה. קו הפסיקה האחרון תואם את המגמה החדישה בדין הדלאוורי במסגרת הלכת MFW, שעניין Tornetta מרחיב ומשריש, אולם דווקא אותה סירבו בתי המשפט אצלנו לקבל עד כה. כל אלה מתקיימים לנוכח הלכות-יסוד חשובות, שבתי משפט מתעלמים מהן כאילו לא נפסקו (להפניות ראו רשימה קודמת).

בהקשר של פרשת Tornetta, חוק החברות קובע כיום הסדרים מפורטים לאישור תגמול נושאי משרה ולאישור עסקה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה. חרף הפירוט, אין בהסדר החרות משום סוף פסוק כאשר מתעורר חשש להפרת חובת אמון, וייתכנו אף הסדרי תגמול מפרים שלא ניתן להכשירם (ראו דה לנגה נ' החברה לישראל בע"מ ורשימה קודמת). הערפל בהקשר זה כבד אפוא במיוחד, והסיבות העולות על הדעת לכך מטרידות. כדי להפיגו כראוי ייטיבו בתי המשפט לעשות, אם ינקטו עמדה העולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של דיני האמונאות שלנו ועם המגמות החדישות במשפט המשווה.

תודה לעמית שהפנה אותי להחלטה עם נתינתה.

נסיים בשיר הנושא.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!