כניסה לחופה – חוזה יחס, חובת אמון ומתן חשבונות בידי סוכן אמנים

בהחלטה בעניין אזולאי נ' תטה עושים מוסיקה בע"מ נידונה תביעה למתן חשבונות שהגיש אמן נגד חברת הפקות, שעימה חתם על הסכמי ייצוג בלעדי. לשאלה אם הסכם כזה מקים יחסי אמונאות יש השלכות ניכרות על זכויות הצדדים ואף על סדר הדין. השופט חסדיאל קבע כי כך היה בנסיבות המקרה, ורשימה זו מצביעה על נקודות מפתח בהחלטה.

יוסי אזולאי הוא אמן מבוקש. כדברי אחת העדות: "יש לי בן 50 לא נשוי, והיה חלום שלי שאם הוא רוצה להתחתן, רק יוסי בחופה." הוא חתם עם חברת תטה על סדרת הסכמים לייצוג בלעדי, שקבעו בין היתר מפתח תשלומים בגין הופעותיו. במרוצת הזמן נעשתה החברה "בית עבור התובע", היא קבעה את הופעותיו, את המחיר שייגבה תמורתן ועוד. משהתעורר חשדו שהחברה מעלימה חלק מההכנסות, הגיש את התביעה ודרש מתן חשבונות.

תטה טענה שאזולאי לא הוכיח זכות לכספים, כך שאינו זכאי למתן חשבונות. זו טענה שכבר תיעתעה בכמה בתי משפט, אך לא הפעם. השופט חסדיאל ציין, ובטעם, כי "משא נוסף זה של הוכחת זכות תביעה אינו נדרש במקרה בו בוסס קיומם בין הצדדים של יחסי אמונאות מובהקים, שהם בגדר חי הנושא את עצמו." (ראו לאחרונה זילכה נ' קלדרון ורשימה קודמת).

אך האם סוכן אמנים הוא אמונאי ככלל, והאם תטה הייתה אמונאית של אזולאי בפרט? תשובה חיובית לכך נותן חוק הגנה על זכויות אמנים במוסיקה, שנחקק בשנת 2017 בעקבות "פרשת איה כורם" כדי למנוע שיעבוד אמנים לאמרגן שבנה אותם (ע"ע זיזי טריפו). סעיף 3 לחוק, שכותרתו "חיוב אמון" (כלומר, אמונאות), קובע:

בהתקשרות עם אמן יפעל המתקשר לטובת האמן באמונה, בשקידה, במיומנות, במסירות ובלא התרשלות, ינהג בתום לב לטובת עניינו של האמן, ולא יעדיף את ענייניו האישיים או את עניינו של אחר על פני טובת האמן.

הוראה זו לא נידונה וכנראה לא נטענה. נוסחה אינו מיטבי, שכן הוא מערב בצורה מיושנת חובת אמון עם חובת זהירות (שאינה "חיוב אמון"), אך תכליתה ופועלה ברורים: לקבוע שיחסי סוכן-אמן הם יחסי אמונאות. לפי החוק, חובת אמון חלה בכל יחסי סוכן-אמן ולא רק בהתקשרות בלעדית או ב"חוזה היקף", שהוא התקשרות בלעדית כוללת. זו קביעה מרחיקת-לכת, שאם היה בה יסוד יוצר-דין הייתה עולה שאלת תחולתה בעניין אזולאי. נראה עם זאת, שזהו סעיף הצהרתי, המניח במובלע שכל סוכן אמנים הוא לכל הפחות שלוח שלהם, ומשכך הוא אמונאי מובהק. כך עולה מקביעה מפורסמת בהלכת Imageview Management Ltd v. Jack, שעסקה בסוכן כדורגלנים:

The law imposes on agents high standards. Footballers’ agents are not exempt from these. An agent’s own personal interests come entirely second to the interest of his client. If you undertake to act for a man you must act 100%, body and soul, for him. You must act as if you were him.

בית המשפט ניתח את יחסי הצדדים באמצעות פרשנות ההסכמים כדי לאתר מאפיינים שיבססו יחסי אמונאות. היסודות שנידונו בעיקר הם יחסי כוח-פגיעוּת ואופי ההסכמים כחוזה יחס, ובקצרה נזכרו גם שליחות ושותפות:

בנול פסיקת בית המשפט העליון בענין [יהודאי נ' חלמיש] נארגו בחובות האמון של בעל כוח, לרבות חובת הגילוי, גם חוטי שני שנטוו מתורת חוזה היחס, וסיביהם ספוגים בערכים כמו אמון, סולידריות והדדיות. … להשלמת תמונת הפיל שבחדר אדגיש כי במשפט המשווה ניתן לזהות מגמה לעיגונה של חובת אמון עצמאית בחוזי יחס הכוללת חובת גילוי, והנובעת מחובת תום הלב שבעריסת חוזה היחס, וזאת ללא צורך להידרש לתורת האמונאות (ראו ע' ליכט, "יחס חם – חובת אמון וחובת תום לב בהסכם הפצה בלעדי וחוזי יחס אחרים", בבלוג נקודה בסוף משפט, הערות על דיני אמונאות וממשל תאגידי).

… התובע הפקיד בידי הנתבעת במשך כעשור שנים ובאופן בלעדי את שיווק וניהול הופעותיו, וזאת באמצעות מסכת של חוזי יחס שתרכובת החמצן הייחודית שלהם הינה אמון, סולידריות, הדדיות, הוגנות, ותום לב. … מתוך אמונה כי היא פועלת בניקיון הדעת ובברות הלב למימושו, הוכפפו בידיה של הנתבעת השררה לקבוע את תג המחיר בעד עמלו האמנותי של התובע, והמשטר על שסתום פרנסתו, תוך יצירת תלות של התובע בתוצאות שליחותה של הנתבעת.

… המטרה שעמדה בכור הסכם 2010 היתה כינון שותפות בהכנסות, ועל מנת ליישמו בהתאם לכוונת הצדדים ולקיים את תנאיו באמונה ובהגינות היה על הנתבעת, כשלוחתו של התובע, לתמחר את התובע כפריט נפרד בכל אירוע בו הוא משתתף …

דברים אלה משקפים את הסבך שבו אחוזה כיום הפסיקה בקשר ליסודות המכוננים יחסי אמונאות. כפי שצויין, הדבר מתבטא בין היתר בעניין יהודאי. שם מצא בית המשפט העליון חובת אמון ביחסים בין חברה משכנת בדיור הציבורי לדיירים מוכי-גורל שלה לנוכח "מערך חוזי", שהיה "מורכב ממארג של חוזים; היותו מאופיין בפערי כוחות בין הצדדים; אפיונו כ'חוזה יחס'; ולבסוף כפיפותו גם למשפט הציבורי מכוח עקרון הדואליות הנורמטיבית." ברשימה קודמת הערתי, שלפי מאפיינים אלה לבדם קשה לבסס חובת אמון, וזו קמה לאור יסודות נוספים שם.

בעניין אזולאי ניתן לבסס יחסי אמונאות וחובת אמון רק מכוח מקצת היסודות שנזכרו בהחלטה. שליחות היא קטגוריה מוכרת של יחסי אמונאות, והיא הבסיס המוצק ביותר בנסיבות המקרה, לצד היותה תואמת את "חוק איה כורם". בכך די כדי לבסס את ההכרעה. גם שותפות היא קטגוריה אמונאית מוכרת, אלא שלמרות שהצדדים השתמשו במילה "שותפות", ספק אם בנסיבות המקרה התקיימה שותפות כהלכתה, והסוגייה לא נטענה. אזולאי היה זכאי אמנם לחלק מההכנסות, אך לא ברור אם היה חשוף גם להפסדים, הוסכם שלא יהיה לו חלק בניהול, והצדדים לא הציגו את עצמם כשותפות עסקית (ראו למשל לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ).

באשר ליחסי כוח וכפיפוּת/פגיעוּת נסתפק במילים ספורות, שכן הנושא מוכר. במשפט הישראלי נוהגת עדיין ההלכה, שדי בעמדת כוח כדי להטיל חובת אמון על בעל הכוח (קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ). גישה זו נדחתה במשפט המשווה. מחוץ לקטגוריות המוכרות נדרשת כיום התחייבות (undertaking) לפעול בשמו או למענו של אחר כדי לבסס יחסי אמונאות. בספרי ובמאמר קראתי לאימוץ גישת ההתחייבות גם אצלנו, והפסיקה נענתה לאתגר (ראו זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ורשימות קודמות כאן וכאן). בעניין אזולאי היה אפוא לבית המשפט קולב דוקטרינרי להתלות בו לפי שתי הגישות.

לעומת זאת, וחרף הדברים שנאמרו בעניין יהודאי, חוזה יחס כשלעצמו אינו יוצר יחסי אמונאות. הצדדים לחוזה יחס עשויים לתת אמון ולשים את מבטחם איש ברעהו (trust and confidence, בהתאמה), אך הם אינם נעשים בשל כך אמונאים החבים חובת אמון זה לזה (fiduciaries, loyalty, בהתאמה). להיפך: לצד חובת תום לב מוגברת בקיום החוזה, המחייבת יתר שיתוף פעולה, התחשבות ועוד, שומר הדין על עניין אישי לגיטימי של כל צד לחוזה ונמנע מלהחיל חובת אמון. זאת, בניגוד לאיון העצמי המוחלט (total self-abnegation), הנדרש מכל אמונאי מהרגע הראשון של יחסי האמונאות וכנראה עוד קודם לכן (בוכבינדר נ' הכנ"ר, Yam Seng PTE Ltd v. International Trade Corporation Ltd, וראו רשימות קודמות כאן וכאן).

נסיים בשיר הנושא, לחובבי הסוגה.

בא לפה הרבה? את פה פעם ראשונה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!