אחרי מות – הייתכנו חיובי אמונאות לאחר פקיעת יחסי האמונאות?

לקראת סוף השנה וסוף העשור נקודתנו הולכת אל מעבר לקצה, ובוחנת אם לאחר שיחסי אמונאות תמו – בפרט, מחמת מותו של אחד הצדדים – יש עדיין מקום לחיובי אמונאות הנובעים מהם. מענה חיובי מעניין לשאלה ניתן בפסק דין Filkow v. D’Arcy & Deacon LLP, שעסק בשותפות של עורכי דין. רשימה זו דנה בהלכה שנפסקה ובתחולתה בדין הישראלי.

משרד עורכי הדין ד'ארסי אנד דיקון פעל כשותפות רשומה. אחד השותפים הלך לעולמו, ובעקבות זאת קיים מנהל השותפות משא ומתן עם יורשיו והגיע עמם לסיכום סופי בדבר הכספים המגיעים להם בהתאם להסכם השותפות. לאחר מכן זקפה השותפות לכל השותפים הכנסה מסויימת בגין שנת מס מאוחרת – זקיפה שעל הכוונה לבצעה לא נמסר ליורשים בעת המשא ומתן, ואשר גררה חיוב מס משמעותי ומפתיע עבורם. היורשים טענו שבאי-הגילוי הפרה השותפות חובת אמונאות כלפיהם.

בית המשפט לערעורים בקנדה דחה תחילה את טענת היורשים, שיחסי האמונאות, ששררו בין המוריש, השותף המנוח, לשותפיו, ממשיכים לחול גם עליהם. שותפות היא אמנם קטגוריה מוכרת של יחסי אמונאות, ציין, אך היא מסתיימת עם מות אחד השותפים ויורשיו אינם צד לה.

הדיון עבר אפוא לשאלה אם נוצרו בין הצדדים יחסי אמונאות אד הוק, לפי המבחנים הכלליים לקיום יחסי אמונאות. בדומה ליתר שיטות המשפט המקובל, ההלכה הנוהגת בקנדה כיום דורשת התחייבות, ולו משתמעת, לפעול בשמו או למענו של אחר בנסיבות היוצרות אמון ותלות או פגיעוּת (ראו Galambos v. Perez; Alberta v. Elder Advocates of Alberta Society). לדעת בית המשפט, התחייבות משתמעת כזאת לטובת העיזבון אכן הייתה:

In this case there are a number of factors leading to the conclusion that there existed an implied undertaking pursuant to which the respondent would, in some circumstances, including the negotiation of the settlement agreement, act in the best interests of the deceased’s estate.

First, the former nature of the fiduciary relationship between the deceased and the respondent placed the respondent in a unique position of knowledge regarding the financial affairs of the deceased within the respondent law firm to which the applicants were not privy. …

The partnership agreement applies to the receivables and therefore evidences a continuing relationship with the estate of a partner after death.  …

משכך, חלה על השותפות חובה לתת גילוי מלא במשא ומתן, ובכלל זה גילוי של הכוונה לזקוף את ההכנסה בעתיד – חובה שהשותפות הפרה:

[T]he nature of the relationship between the estate and the respondent placed a duty on the respondent to provide the applicants with complete financial disclosure regarding the deceased’s financial affairs with the respondent during the negotiation process of the settlement agreement.  This included the duty to disclose the intended allocation during the course of its negotiations with the applicants regarding the settlement agreement.

במהלך ניתוח יפה משדרג אפוא בית המשפט את היחסים בין הצדדים ואת המשא ומתן ביניהם ממסגרת חוזית רגילה למסגרת אמונאית. כפועל יוצא מכך, אי-הגילוי, שבמסגרת החוזית כנראה לא היה נחשב להפרה, מבסס כעת הפרה ומקנה סעד ליורשים.

ההלכה שנפסקה בעניין Filkow ונימוקיה חלים, לדעתי, במלואם בדין הישראלי. ראשית, כעניין כללי, בית המשפט העליון אימץ כבר את גישת ההתחייבות לקיום יחסי אמונאות מחוץ לקטגוריות המוכרות, הגם שעדיין לא נטש את גישת הכוח/פגיעוּת המיושנת (ראו זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ורשימה קודמת).

שנית, בהקשר המסויים של יחסי שותפות, בית המשפט בעניין Filkow בחן את יחסי השותפים ונפקויות של סיום השותפות לנוכח כמה הוראות חרותות ב-Partnership Act של מניטובה. הוראות חוק זהות קיימות אצלנו בפקודת השותפויות [נוסח חדש], ולא במקרה (ראו גם שוקלינסקי נ' יעקבסון). שני החיקוקים מושכים מאותו מבוע – ה-Partnership Act האנגלי הוותיק, שעודנו בתוקף ועוד כוחו במותניו.

ברשימה קודמת עמדנו על כך שחיובי אמונאות צומחים כבר בשלב המשא ומתן לקראת כינון יחסי אמונאות, ודין זה יכול וצריך לחול בישראל. פרשת Filkow עולה בקנה אחד עם קו זה. המשא ומתן שם היה מסחרי באופיו והוא נערך בין צדדים שקולים ומיוצגים היטב. אילו נידון המקרה בישראל, הדעת נותנת שלא היה באי-הגילוי משום הטעיה או הפרה של חובת תום הלב. לעומת זאת, הפרה של חיובי אמונאות הייתה מקנה ליורשים סעד אפקטיבי ונכון בנסיבות.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!