נזק חלוקתי – אחריות רואה חשבון לנזק מחמת חלוקת דיבידנד

בעניין BTI 2014 LLC v. Pricewaterhousecoopers LLP נתבעים רואי חשבון בטענה שהתרשלו בביקורת החשבונות של חברה ועקב כך חולק דיבידנד שלא כראוי. בדונו בבקשת סילוק על הסף שהגישו, נדרש בית המשפט בין היתר לשאלה אם סכום הדיבידנד שחולק מהווה כשלעצמו נזק בר-תביעה. בסוגייה זו נחלקו בתי המשפט בישראל לאחרונה, ובכך נעסוק הפעם.

בהליכים קודמים בעניין חברת BTI נידונה תביעת החברה נגד הדירקטורים ובעלת השליטה בגין חלוקת דיבידנדים בסך כולל של כ-578 מיליון ליש"ט (ראו רשימות קודמות כאן וכאן). אלה חולקו בשתי פעימות לנוכח חשבונות מבוקרים שערכו רואי החשבון PwC. שם נקבע, כי בנסיבות אלה החלוקה היתה מותרת מבחינת דיני החלוקה. כעת נתבעים רואי החשבון על התרשלותם בעריכת החשבונות, ונטען כי בכך גרמו לחברה נזק בגובה הדיבידנדים שחולקו.

אחת הטענות בפי רואי החשבון הייתה, כי את היקף הנזק יש לאמוד לפי ההפרש בין הדיבידנד שחולק בפועל לבין הדיבידנד שהיה מחולק אילו דוחות הביקורת היו נכונים. בית המשפט דחה את הטענה לנוכח שורה של פסקי דין, שבהם נקבע כי הנזק במקרים כאלה עומד לפחות על מלוא הדיבידנד האסור, ולפי העניין עשוי להתווסף לו נזק תוצאתי נוסף.

רוב פסקי הדין שנדרשו לנקודה זו ראו אותה כמובנת מאליה לפי השכל הישר. כך, למשל, נקבע בעניין Sasea Finance Ltd v. KPMG, כי “common sense does suggest that a negligent failure to spot that a company is insolvent so that a dividend is paid when it should not have been should result in the amount of that dividend being recoverable”. בדומה לכך, בעניין Assetco Plc v. Grant Thornton UK LLP נאמר בפשטות, כי “If a dividend was paid in reliance on the findings of the negligent audit it would be within the type of loss recoverable for breach of the auditor’s duties”. כך גם בעניין Re Thomas Gerrard and Son Ltd, שבו נאמד הפיצוי בגובה הדיבידנד האסור ומס ששולם ביתר לפי הדוחות, בניכוי השבה ממנהל החברה ומרשויות המס.

בפסק דין Equitable Life Assurance Society v. Ernst & Young הסביר בית המשפט את הטעם לעמדה זו, בהדגישו כי היא אינה מוגבלת לחלוקה אסורה דווקא: “Profits usually do not have to be distributed either at all or at any particular date or rate. They may of course be seen as a source of capital to invest in profit-earning assets or to discharge onerous liabilities”. פסיקה זו אושרה בערעור (ראו Equitable Life Assurance Society v. Ernst & Young).

למרות שהדברים אכן נראים ברורים, בתי המשפט בישראל נחלקו בשאלה. בפסק דין קליר נ' סדן נקבע שדיבידנד שחולק בחלוקה אסורה רשלנית מהווה נזק ישיר ועל הדירקטורים הוטלה חבות במלוא היקפו (ראו רשימה קודמת). לעומת זאת, בעניין חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ נפסק כי "הוצאת הכספים מקופת החברה לצורך חלוקתם כדיבידנד אין די בה כדי לקבוע כי החברה ניזוקה, אלא על המבקש להוכיח פגיעה נוספת בחברה כתוצאה מהחלוקה כגון פגיעה באיתנותה הפיננסית." בעניין רוזנפלד נ' בן דב הנקודה לא נידונה לגופה, אך נקבע שלא הונחה תשתית ראייתית לנזק לחברה בעטיו של הדיבידנד האסור.

ברשימה קודמת בעקבות עניין חורב טענתי כי עם כל הכבוד, טעה שם בית המשפט כאשר שעה לדברי המומחה הכלכלי, אשר דן בתגובת השוק לחלוקה ובהשפעתה על בעלי המניות ויתר בעלי העניין. זאת מכיוון שבכך התעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה. תביעת חברה בשל חלוקה אסורה לפי סעיף 311 לחוק החברות נסבה על עילה שלה ולא של בעלי המניות או של צדדים אחרים. דיבידנד אסור שחולק ברשלנות – אשר כנגדו לא ניתנת כל תמורה – מהווה אפוא נזק ישיר שנגרם לה, ואין נפקא מינה כיצד הושפעו מכך בעלי המניות. לכל היותר ניתן להפחית מן הפיצוי השבה שהתקבלה מאנשי הפנים לפי סעיף 310 או מצדדים אחרים.

הפסיקה האנגלית הנזכרת לעיל תואמת עמדה זו, והטעם שניתן בעניין Equitable Life יפה גם בהקשר הישראלי: אלמלא חולקו שלא כדין, היו כספי החלוקה יכולים לשמש לחברה לכל תכלית עסקית. תכלית זו נתונה לשיקול דעת עסקי של מנהליה ולא של בית המשפט, ולכן אין להדרש לשאלה כמה דיבידנד היה אפשר או ראוי לחלק. הוא הדין בכספים נוספים שנאלצה להוציא כתוצאה מסתברת מהחלוקה. בהמשך לכך, כספי הפיצויים בגין נזק זה ייכנסו לקופת החברה ויוכלו לשמש אותה בעסקיה. כל השפעה שתהיה לדבר על בעלי המניות תהיה בגדר "תועלת משתקפת" – "נזק משתקף" בהיפוך יוצרות – שאינה מעלה ואינה מורידה (אף כי זהו מושג חמקמק; ראו רשימה קודמת).

נציין בשולי הדברים, כי התאימות בין הדין הישראלי לדין האנגלי בהקשר הנידון כאן נוגעת לטיבו של הדיבידנד האסור כנזק בר-פיצוי. אחריות רואה חשבון שנידונה בפסיקה האנגלית מושתתת על רשלנות בנזיקין, וגם אחריות דירקטורים לחלוקה אסורה עשוייה להקבע על בסיס זה לפי העניין. לעומת זאת, סעיף 311 קובע תבנית אחריות שונה לחלוקה אסורה, באמונאות או בנזיקין לפי העניין (ראו הרשימה הקודמת), אך הדבר אינו נוגע לטיב הנזק והיקפו.

הערה מאוחרת: ראו נא את התגובות שלהלן בעקבות פסק דין בנתאי נ' אקסטל לימיטד.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!