ונאמן אתה לנכות מיסים – חובותיו של נאמן בתכנית הקצאת ניירות ערך לעובדים

בעניין נבון נ' סול צ'יפ בע"מ נידונה תביעה של עובד בחברת הזנק, שניירות ערך שלה הוקצו לו באמצעות נאמנות, אשר דרש להפעיל בעצמו את הזכויות כבעל מניות. בדחותו את התביעה תיאר בית המשפט דגם של נאמנות בתכניות הקצאת ניירות ערך לעובדים ובו שלושה נהנים: רשויות המס, החברה והעובד עצמו. רשימה זו עומדת על קשיים בדגם שהוצג, ומציעה דגם חלופי פשוט יותר, שבו רק העובד הוא הנהנה.

עופר נבון היה עובד ומייסד של חברת הזנק, שעסקה בפיתוח שבבים מבוססי אנרגיה סולארית. במסגרת זו הקצתה לו החברה אופציות לרכישת מניותיה לפי תכנית הקצאה מאושרת בהתאם לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה. האופציות הוקצו לחברת נאמנות שהחזיקה בהן, ולאחר שהן הומרו למניות לפי הוראתו בהתאם לתנאי ההקצאה, החזיקה חברת הנאמנות במניות החברה עבורו. נבון ביקש להצהיר כי הוא בעל מניות בחברה וככזה עומדות לו כל הזכויות של בעל מניות, ובכללן הזכות להשתתף ולהצביע באספות בעלי המניות והזכות לקבל מידע.

סגן הנשיא סוקול דחה את התביעה. כפי שציין, "רק מי שנרשם כבעל מניות בחברה ייהנה מהזכויות המוקנות לבעל מניות", ובהמשך: "חוק החברות רואה בנאמן אשר נרשם במרשם בעלי מניות כבעל מניות, ולכן מלוא הזכויות המוענקות לבעל מניות מוענקות לאותו נאמן רשום." מנגנון הנאמנות שעוצב במקרה זה הקנה לעובד רק זכות להורות לנאמן לממש אופציות ולהעביר אליו מניות, בכפוף לתשלום המס. עד אז זכויותיו בניירות הערך הן כשל נהנה – ביושר ולא בדין.

קביעה זו נראית מבוססת היטב לנוכח הפסיקה והוראות החוק שבית המשפט מאזכר (ראו במיוחד ח' מ' תגרין בע"מ נ. צימרמן וסעיף 176 לחוק החברות). בכך למעשה מתמצית הלכת הפסק, שכן רק מעמדו של העובד כנהנה נדרש להכרעה. לצידה נאמרו גם דברים אגב אורחא:

חובות הנאמנות של הנאמן הן כלפי מספר גורמים. מינוי הנאמן והקצאת המניות באמצעותו נועדה להבטיח כי הזכויות במניות לא יעברו לעובד בטרם תשלום המס … חובותיו של הנאמן הן בראש ובראשונה להבטיח את תשלום המס, ועל כן חובת הנאמנות שלו היא בעיקר כלפי רשויות המס (ראו את האמור אצל ש' לביא לעיל בעמ' 492).

לנאמן חובות נאמנות גם לחברה, שכן עליו לפעול על פי תנאי הנאמנות כפי שנקבעו בהסכם הנאמנות, להבטיח כי מימוש הזכויות במניות לא יביא לפגיעה בחברה, כי כל הדיווחים הנדרשים על פי דין בעת מימוש המניות ותשלום המס במימוש (הניכוי במקור) ייעשו כדין ולא יטילו חובות על החברה, ועוד.

לנאמן גם חובות נאמנות כלפי העובד. עליו להחזיק את המניות עבורו על מנת שבבוא העת וכשירצה בכך, יוכל העובד לממש את זכויותיו ולקבל לידיו את המניות, כפוף לתשלומי המס. הנאמן שומר על המניות ועל הזכויות הנלוות להן עבור העובד …

בית המשפט ראה לנגד עיניו מנגנון נאמנות שהציע עו"ד לביא בספרו הנזכר, ובו יש לנאמן שלושה נהנים: רשויות המס (כנהנה ראשון במעלה), החברה והעובד. עם כל הכבוד, זהו מנגנון מסורבל, שאינו נדרש למימוש תכנית הקצאת ניירות ערך לעובדים. לעומת זאת, הוא עלול לקלוע את הנאמן לניגודי עניינים ובכך להשבית אותו ואת תכנית ההקצאה. פרשנות כזו אינה רצויה אפוא, ומוטב להמנע ממנה.

הנאמנות היחידה שקיומה הכרחי בתכנית הקצאת ניירות ערך לעובדים היא זו שבין הנאמן לעובד. בלשונו של הנשיא אגרנט בעניין תגרין, זוהי "נאמנות ערטילאית" (bare trust) והנאמן משמש בה כ"ממונה" (nominee). לעובד-הנהנה יש כוח להורות לנאמן לממש ולהעביר אליו את נכסי הנאמנות; הנאמן חייב לציית בכפוף להוראות כתב הנאמנות, שהמרכזית שבהן היא החובה להבטיח את תשלום המסים. אלה הוראות מחייבות מבחינתו. בכך נבדלת נאמנות כזו מ"נאמנות בשיקול דעת" (discretionary trust), שבה הנאמן מוסמך להחליט כיצד לפעול בנכסי הנאמנות.

במאמר מוסגר נעיר, כי bare trust, discretionary trust וכיוצא בהן (כגון fixed trust) אינן קטגוריות משפטיות מוגדרות אלא מונחים מקצועיים, שהתפתחו בפרקטיקה של נאמנויות לציון מתכונות שכיחות של נאמנות. כך ייתכנו גם "נאמנויות כלאיים" (hybrid trust, mixed trust), המשלבות תכונות של כמה נאמנויות כאלה.

מכל מקום, ניירות הערך מצויים בבעלותו של הנאמן, ועד שיעבירם לעובד יש בהם לעובד קניין שביושר. זו נקודת מפתח, המבחינה בין העובד לבין החברה ורשויות המס. לפיכך, בדגם הנאמנות המוצע כאן כדגם עדיף להקצאת ניירות ערך לעובדים רק לעובד יש מעמד של נהנה, ניירות הערך הם קניין שביושר שלו בלבד, ורק כלפיו חב הנאמן חיובי אמונאות.

מעמדה של החברה בדגם המוצע הוא של יוצרת הנאמנות. הנאמן יכול לחוב כלפיה חיובים חוזיים, ובכללם החיוב להקפיד על תשלום המסים, החיוב (בנסיבות המקרה) להצביע מכוח המניות לפי הנחיות הדירקטוריון, וכו'. בכפוף לכך ובהעדר נסיבות מיוחדות, חובתו של הנאמן לחברה כבעל מניות היא חובת תום לב בלבד לפי סעיף 192 לחוק החברות (ראו בספרי וברשימה קודמת). מכל מקום, אין לחברה זכות קניינית כלשהי בניירות הערך.

הוא הדין, וביתר שאת, ביחס לרשויות המס. מבחינה רכושית, יש לרשויות המס מעמד של נושה כלפי הנאמן. לכל היותר הן יהנו מדין קדימה לגבי חובות מס לפי סעיף 234 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אך זאת כנושה בלבד ובלא בטוחה קניינית (למצב לפי פקודת החברות ראו מאמר מאת דליה אבן-להב). בהקשר זה ניתן להשוות נאמן למעביד החייב לנכות מס במקור, כפי שעושים כללי מס הכנסה.

אכן, בדברי ההסבר לחוק חדלות פירעון נאמר כי "חובות שמקורם בניכויים למס הכנסה וביטוח לאומי … אינם שייכים לחייב (המנכה) והוא משמש רק צינור להעברתם לרשויות. באופן דומה, … גם כספי המע"מ מוחזקים בידי המוכר במעין נאמנות בעבור רשויות המס". אלא שדברים אלה יש לראות כדימוי ציורי בלבד ולא כסברה שיש לרשויות קניין שביושר בכספים; ולחלופין, כדיקדוק מוקפד על "מעין נאמנות" לעומת נאמנות ממש. אחרת היה לרשויות מעמד של נושה מובטח, בניגוד ברור ללשון החוק ולתכליתו (ראו רשימה קודמת בעקבות פבליקוב נ' טויס).

גם מבחינת חיובי האמונאות של הנאמן, קשה למצוא טעם לראותו כמי שהתחייב לפעול בתום לב (כיסוד נפשי) לטובת רשויות המס, ובכלל זה להמנע מכל עניין נוגד ולתת להן גילוי מלא לפי דרישתן. לנוכח היחסים שבין רשויות המס לבין העובד כנישום, הדבר עלול ליצור מניה וביה ניגוד עניינים מובנה. חובת הנאמן היא לציית להוראות שבכתב הנאמנות ולחיקוקים הרלוונטיים. ככל שכללי מס הכנסה אינם מסדירים די הצורך את תיפקודו בקשר לתשלום המסים, יכולות רשויות המס לקבוע תנאים מיוחדים לכך בעת אישור הנאמן.

את באה לפה הרבה? אתה פה פעם ראשונה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!