בואו בנים – היקף האחריות בגין מעבר לקוחות לעובדים בכירים שפרשו

בעניין Ultra Management (Sports) Pty Ltd v. Zibara נידונה תביעה של סוכנות שחקני רוגבי נגד שני סוכנים שפרשו ממנה, ולאחר זמן עברו אליהם שחקנים שהסוכנות ייצגה. בית המשפט נתן לסוכנות סעד גם בגין חוזי ייצוג שנחתמו לאחר המעבר, ובכך ביטא את המדיניות המרחיבה שמגשים סעד החשבון. בימים טרופים אלה מבקשת רשימה זו לחדד את האחריות הראויה על הפרת חובת אמון.

שני הנתבעים עבדו כסוכני שחקנים בסוכנות התובעת. חוזי הייצוג נחתמים לכמה שנים, ומקנים לסוכנות אחוז מכל הכנסות השחקן מפעילות ספורט, חסויות ועוד. ביוני 2017 שלחה מינהלת הליגה לכל הסוכנויות עידכון לחוזה הייצוג האחיד. בנוסח החדש נכלל לראשונה סעיף המאפשר לשחקן לסיים את יחסיו עם סוכנות, אם הסוכן שעבד מולו עזב אותה. הסוכנויות נדרשו להשתמש בנוסח זה בחוזים חדשים החל מיולי 2017, מבלי שהדבר ישפיע על חוזים קיימים שאינם מכילים "סעיף יציאה" כזה.

בתוך ימים פנו הנתבעים לכמה שחקנים מיוצגים של הסוכנות (או להוריהם, בהיותם קטינים), ובתואנות שונות החתימו אותם על נוסח חוזה שהכיל את סעיף היציאה במקום החוזים הקיימים. זמן קצר לאחר מכן פרשו השניים מהסוכנות והקימו סוכנות חדשה. הם לא מסרו למנהל הסוכנות על השינויים בתוכן החוזים וגם לא על כוונתם לפתוח סוכנות חדשה. בתוך זמן לא רב עברו אליהם כמה מהשחקנים שהסוכנות התובעת ייצגה, מכוח סעיף היציאה.

בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה קבע כי בפעולות אלה, שהיו נגועות בניגוד עניינים, הפרו השניים את חובת האמון שלהם לסוכנות (ליתר דיוק, אחד הפר והשני סייע לו), וכי הסוכנות החדשה שימשה להם כמכשיר לכך.

במוקד הדיון ניצב הסעד. הסוכנות תבעה חשבון ושלילה, כמתבקש, ובית המשפט הדריך את עצמו לפי הלכת Ancient Order of Foresters in Victoria Friendly Society Limited v. Lifeplan Australia Friendly Society Limited. שם קבע בית המשפט העליון באוסטרליה, כי השלילה עשויה להיות צופה פני עתיד. בית המשפט לא התקשה אפוא לפסוק שלילה בגין החוזים שהחליפו חוזים קיימים עד שנת 2021, בהיותם טובת הנאה שצמחה בקשר להפרה.

Adrian and Lachlan Lamאלא שהסוכנות התובעת לא הסתפקה בכך. בנוסף, היא תבעה שלילת רווח גם בגין חוזי ייצוג  חדשים לחלוטין, שנחתמו בשנת 2018 עם קבוצות אחרות. בית המשפט קיבל את עדותו של מנהל הסוכנות, כי שחקנים רבים בענף מחדשים את חוזי הייצוג שלהם לאורך הקריירה, ולעיתים מצטרפים לאותה סוכנות גם בניהם הממשיכים בדרכם. כאחת הדוגמאות לכך צויינו אדריאן ולאכלן לם – אב ובנו (בתמונה משמאל). המנהל ייצג את האב כשחקן באוסטרליה ובאנגליה וכיום כמאמן באנגליה, ואת הבן הוא מייצג כשחקן ואף שימש לו כסנדק. לפיכך נקבע כי סעד החשבון משתרע גם על החוזים החדשים:

Accordingly, the remedy of an account should not only take into account any benefit or gain derived during the period of the management contracts as between Genesis and each player according to their term but also any benefit or gain arising out of a renewal of a management contract with those players. … the enduring benefit or gain is the benefit of sustaining the relationship consolidated by reason of the breaches of fiduciary duty and the gain is the continuing right to receive remuneration or fees based upon the percentaged calculations contained in subsequent agreements which have come to pass because of the benefit.

ברשימה קודמת בעקבות פסק דין Foresters טענתי שהוא תואם את הדין הישראלי, המקנה לנהנה ביחסי אמונאות זכות לכל טובת הנאה שצמחה בקשר ליחסי האמונאות (למשל, סעיף 10(ב) לחוק השליחות וסעיף 15 לחוק הנאמנות). גם מבחינה מהותית, פסק הדין נוקט תפיסה כלכלית-מימונית עדכנית על בסיס הערכת שווי של תזרים רווחים עתידי, בדומה לשיטת DCF שכבר אומצה אצלנו (קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן).

גם את הלכת Ultra Management ניתן וראוי להחיל בישראל בלא קושי ביחס לזיהוי טובות הנאה בגין התקשרויות חדשות שצמחו בקשר להפרה. שאלת המפתח היא אם בנסיבות המקרה יש לנהנה ציפייה לגיטימית להיות צד להן. כך, למשל, נפסק בעניין כחול מקבוצת הפרדס בע"מ נ' מרחבים ירוקים בע"מ, כי שותף שהפר חובת אמון לשותפו חב כלפיו גם בגין זיכיון שזכה בו במכרז לתקופה נוספת, לאחר תום הזיכיון שבו היו שותפים. בנסיבות של פסק דין Ultra Management (בהנחה שיעמוד על כנו), בית המשפט אף פותח דלת לתביעות בגין חוזים נוספים שייחתמו בעתיד עם אותם שחקנים ואולי עם בניהם. גישה זו מגשימה היטב את התכליות של משטר האקאונטיביליות שכל אמונאי כפוף לו.

את הסעד יש אפוא לקבוע לנוכח מסכת הנסיבות הרחבה האופפת את יחסי הצדדים. כאשר יש ראיות לכך שבנוסף למערכת היחסים המסויימת, הנגועה בהפרת חובת אמון ומצמיחה מניה וביה זכות לחשבון, עשויות היו לצמוח לאמונאי טובות הנאה נוספות, ייראו גם באלה מושא לחשבון ושלילה. בניסוח חלופי, אלה ייראו כהזדמנויות עסקיות שנוצלו אגב הפרת חובת אמון (ראו דהן נ' דהן ורשימה קודמת).

כמקובל בדיני אמונאות, זיקת הסיבתיות הנדרשת מבוססת על השכל הישר ולא על מבחני צפיות הנקוטים בדיני חוזים או נזיקין. בעניין CMS Dolphin Ltd v. Simonet נקבע, למשל, שנדרש רק “some reasonable connection between the breach of duty and the profits for which the fiduciary is accountable” (ראו גם רשימה קודמת). כפועל יוצא מכך, ייכללו בגדר החשבון גם טובות הנאה שאינן צפויות, כגון חוזים חדשים ושונים, כפי שנעשה בעניין Ultra Management.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s