בזכות ההגינות – "הגינות מלאה" לעניין קיפוח ולעניין הפרת חובת אמון

בעניין מירוז נ' מסיאס נידונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה של קיפוח בחברת הזנק, שהייתה בשעתה חברה ציבורית אך עסקיה לא צלחו וסופה שהתדרדרה מדחי אל דחי. סגן הנשיא סוקול דחה את הטענה כי בפעולות לגיוס הון ובצעדים אחרים שנקטו הדירקטורים ובעל השליטה היה משום הפרת חובת אמון או קיפוח. בלא הפוגה של ממש מרשימה קודמת שעסקה בנושאים אלה, אנו שבים אליהם בקצרה, ולהבחנה שבית המשפט מאמץ בין שני סוגי הגינות ביחס אליהם.

החברה עסקה בפיתוח מוצרים לשימושים רפואיים בכלי דם, אולם חרף העובדה שהחליפה את שמה כמה פעמים, מזלה לא שפר עליה. היא עברה לרשימת השימור, לאחר מכן נמחקה מהמסחר, ואז הגיעה להסדר נושים ולהליכי פירוק. ביני לביני נאלצה החברה לבצע כמה גיוסי הון בדרכים שונות. אחד מבעלי המניות, שהתמיד והשקיע במניותיה, נעשה עקב כך לבעל השליטה בה. המבקש טען שפעולות אלה ונוספות להן נועדו אך ורק כדי לאפשר לו ולעמיתיו להשתלט על החברה במחיר נמוך, וגרס שהן היו נגועות בקיפוח ובהפרת חובת אמון. בית המשפט דחה את הטענות אחת לאחת, בקובעו בין היתר:

כפי שהובהר לעיל טענת הקיפוח נסמכת על תוצאה מקפחת ולא על כוונה סובייקטיבית של המקפח. על כן נקבע בפסיקה כי מקום שבו מוכיח תובע בעל מניות באופן לכאורי קיומו של קיפוח, עובר הנטל לנתבעים לשכנע בדבר "ההגינות המלאה" של מעשיהם (ראו [גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט]; [נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר]; [ערעור ורדניקוב נ' אלוביץ']).

הטעם להפעלת מבחן שונה בהגנה מפני תביעת קיפוח נובע מכך כי הכלל האוסר קיפוח נועד למנוע מצבים שונים של חלוקת משאבי החברה בצורה לא הוגנת בין בעלי המניות, דילול זכויות המיעוט או העברת ערך מבעלי המניות המקופחים למקפחים. על כן, הגנה מפני טענת הקיפוח תתבסס על הוכחת הגינות מלאה. עם זאת, חשוב להבהיר כי הגנת "ההגינות המלאה" בהקשר של טענת קיפוח איננה זהה להגנת "ההגינות המלאה" המוכרת במשפט האמריקאי כהגנה מפני תביעה כנגד נושאי משרה שפעלו בניגוד עניינים (ראו ע. ליכט דיני אמונאות, חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, עמ' 111-116 (2013); [ערעור ורדניקוב נ' אלוביץ']; [גולדשטיין נ' פינרוס החזקות בע"מ]).

כאסמכתה מהפסיקה לפרופוזיציה שעילת הקיפוח אינה סובייקטיבית ציין בית המשפט את עניין אדלר נ' לבנת, שאותו איזכר בית המשפט העליון גם בעניין טופז (יוכט) נ' יוכט. ברשימה הקודמת עמדנו על כך שעם כל הכבוד, זו פרופוזיציה שגויה. החזרות עליה בבית המשפט העליון וכעת בעניין מירוז הן בגדר אמרות אגב אך לא יותר מכך. עילת הקיפוח החדישה מקפלת בתוכה גם דוקטרינות וותיקות, שדיני היושר פיתחו במרוצת השנים ובית המשפט העליון אימץ את כולן. חלקן מתמקדות בהגינות תוצאתית, אובייקטיבית במשמע, אולם חלק אחר פונה ליסוד נפשי סובייקטיבי של תום לב (ראו למשל ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ; לסקירה ראו Citco Banking Corporation N.V. v. Pusser’s Ltd). בתווך מצוי שימוש בהגינות תוצאתית אובייקטיבית כחיווי ראייתי לקיומו של היסוד הסובייקטיבי. עוד נזכיר, כי בעניין עזר נ' צדיק השתית השופט סוקול קביעה בקשר לקיפוח על מימצא בדבר תכלית פסולה של הנתבעים.

עיקר העניין בדברים שלעיל מצוי בהמשכם – בהבחנה בין שני סוגים של הגינות, שעליה הצבעתי בספרי וכעת בית המשפט מאמץ. הדרישה להגינות היא נשמת אפו של איסור הקיפוח. תמצית הציפיות הלגיטימיות של בעל מניות היא שינהגו עימו בהגינות, כפי שבית המשפט מעריך אותה בדיעבד. לשם כך די במידה הגונה של הגינות ולאו דווקא "מלאה", אך אם תהיה מלאה, מה טוב. כפי שבית המשפט ציין במדוייק, אם "הוכח קיפוח במידה לכאורית, עובר הנטל לכתפי המקפח לשכנע כי פעל כדין, וכי פעולותיו אינן בבחינת קיפוח בעלי המניות."

לעומת זאת, מניין הוותיקים של "הנקודה" כבר יודע היטב, ולכן לא נרחיב, כי בהקשר של חובת אמון, הגינות במובן המהותי האובייקטיבי, "מלאה" או אחרת, זרה למשפט הישראלי כיסוד של קיום החובה (בשונה מחיווי ראייתי לתום לב; ראו מאמר). היא נדחתה במפורש בהלכה מנחה (טוקטלי נ' שמשון בע"מ), ולא נקלטה מאז חרף אמרות אגב או משאלות לב אחרות. בדברים בעניין מירוז יש אפוא כדי לסייע בתיחום הכירסום שמחוללות אמרות אלה בדין שלנו.

את פה פעם ראשונה? אתה בא לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!