ביתו זו אישתו – תוצאות חלוקה אסורה שבוצעה בהפרת חובת אמון

בעניין Fitz Jersey Pty Ltd v. Atlas Construction Group Pty Ltd (In Liquidation) (No 3) נידונה בקשה לסעדים כספיים ולצו הקפאת נכסים בקשר לדיבידנד שחולק בחלוקה אסורה תוך הפרת חובת אמון של הדירקטורים. שלא במקרה, הדיבידנד התגלגל כמה פעמים מידי בעלת המניות שקיבלה אותו עד שמצא את מקומו בבית לחוף הים. ההחלטה מדגימה שימוש מיומן בכלים שדיני האמונאות מעמידים במצב כזה, ורשימה זו עומדת על התאמתם לתנאי הארץ ותושביה.

רוברט יזבק הוא יזם מקרקעין ידוע שכיהן כדירקטור בחברת אטלס, הנתבעת. אטלס התקשרה בהסכם עם התובעת להקמת מיזם בנייה גדול – הסכם שאותו הפרה, ונפסק שעליה לשלם לתובעת כ-11 מיליון דולר אוסטרלי. סמוך לאחר מכן החליטו יזבק ודירקטור נוסף לחלק דיבידנד בסך של כ-6.8 מיליון דולר וכן לשלם 4 מיליון לרשויות המס, וכך הגיעה החברה לחדלות פירעון ולפירוק.

מרבית הדיבידנד שולמה לבעלת המניות העיקרית (מבין שתיים) – חברה בבעלותה ובניהולה של גב' יזבק, אישתו שתח' של מר יזבק, אשר פעלה (החברה) כנאמנה בנאמנות לטובת בני משפחת יזבק. רוב הסכום שולם לאחר מכן לחברת השקעות פרטית בשליטתו של מר יזבק; משם המשיך בסדרת עסקות שלא ניתן להן הסבר, והגיע לנאמנות אחרת לטובת משפחת יזבק; משם לעוד נאמנות כזאת; לבסוף שולם לרכישת נכס מקרקעין שנרשם בבעלות משותפת של גב' יזבק (99%) ומר יזבק (1%) (בתמונה, מסומן A; לא כולל סירה).

מקור: NSW LRS Online

כדי לתת לדברים הקשר ישראלי יצויין, שסעיף 254T לחוק החברות האוסטרלי אוסר חלוקה, בין היתר, אם הדיבידנד גדול מיתרת הנכסים לעומת ההתחייבויות, או אם היא תקשה על החברה לעמוד בהתחייבויותיה לנושים. בהשוואה לסעיף 302 לחוק החברות שלנו ביחס לחלוקה אסורה, התנאי הראשון דומה בתפיסתו למבחן הרווח, והתנאי השני זהה ביסודו למבחן יכולת הפירעון. בנסיבות העניין לא היה ספק שהחלוקה היתה אסורה, והיא היתה אסורה גם בארץ.

בית המשפט קבע תחילה שחלוקה אסורה אינה בטלה (void). זאת, כפסיקה תקדימית, כיוון שלא מצא אסמכתה קודמת בעניין או הוראה חרותה בחוק האוסטרלי. נראה כי זהו המצב גם בישראל. סעיף 301(ב) לחוק החברות קובע כי חלוקה שלא לפי הוראותיו היא אסורה ולא בטלה, וככלל, חלוקה מצויה בסמכות הדירקטוריון. עוד ציין בית המשפט, כי בעל מניות שקיבל ביודעין דיבידנד אסור חייב להשיבו. אף זאת – בדומה לסעיף 310 לחוק החברות הישראלי, המטיל חיוב השבה על בעל מניות שידע שהחלוקה אסורה.

הבסיס העיקרי לחבות בגין החלוקה האסורה היה הפרת חובות הדירקטורים. כיוון שדובר בבקשה לצו זמני, בית המשפט הסתפק בקביעה תמציתית, כי יש יסוד לטענה שההחלטה על החלוקה נעשתה בלא ייעוץ משפטי ובידיעה שהדבר יביא לאי-יכולת לשלם את החוב הפסוק. כלומר, מדובר בהפרת חובת זהירות אך בעיקר בהפרת חובת אמון בדרך של הפרה ביודעין.

מעבר להיבט הפורמלי, בנסיבות המקרה נראה שלא היתה תוחלת ממשית בתביעת השבה נגד בעלת המניות שקיבלה את הדיבידנד האסור בעילה המקבילה לסעיף 310 הישראלי. כך כנראה גם ביחס למר יזבק, הדירקטור המפר, המצטייר כמי שנמנע מלהחזיק אמצעי תשלום בעצמו. התובעת התמקדה אפוא בתפיסת הבית, ולשם כך היה עליה להתמודד גם עם הגברת. דא עקא, שכלפיה אין עילה ישירה לפי חוק החברות האוסטרלי, ואף לא לפי חוק החברות הישראלי.

התובעת השתיתה אפוא את תביעתה, ובית המשפט אישר זאת, על העילה, המכונה באוסטרליה "הענף הראשון של חבות Barnes v. Addy" על שם ההלכה המכוננת בעניין Barnes v. Addy, ובאנגליה היא מכונה עניינית "קבלה ביודעין" (knowing receipt). דוקטרינה זו מטילה חבות-חשבון על מי שקיבל לידיו נכס נאמנות תוך מודעות לכך שהנכס הועבר אגב הפרת הנאמנות. בגירסתה העדכנית הדוקטרינה אינה מוגבלת לנאמנים אלא חלה ביחס לכל אמונאי מפר, כגון דירקטור, ודרישת המודעות ביחס למקבל הנכס מיושמת בהרחבה, וכוללת גם ידיעה מיוחסת, עצימת עיניים ופזיזות (לפירוט ראו בספרי וכן רשימה קודמת). נתבע שנתפס ברשתה של הדוקטרינה אינו נעשה אמונאי של הנהנה, אך הוא נעשה חב-חשבון כלפיו והוא מחזיק את הנכס בנאמנות קונסטרוקטיבית לטובתו, כך שהנכס מוגן מפני נושיו (ראו רשימה קודמת).

ככל שמדובר בקבלה בידי צד קרוב לאמונאי המפר, יש חפיפה ניכרת בין עילה זו לבין עילה קניינית (ראו Foskett v. McKeown) וכן עילה בעשיית עושר ולא במשפט. ואולם, כאשר המקבל הוא צד מרוחק, כמו במקרה הנוכחי, מתחדד יתרונה של העילה האמונאית אף מעבר לזכות הנהנה לחשבון. עילה קניינית ביחס לבית עצמו נראית מאתגרת בנסיבות, מכיוון שכאמור, כספי הדיבידנד יצאו מהחברה בפעולה תקפה הגם שתוך הפרת חיובי אמונאות. כך גם לגבי עילה בעשיית עושר ולא במשפט (שלא נידונה). עילה כללית כזו עומדת אצלנו לצד סעיף 310, אך היא עלולה להתפוגג לנוכח ריבוי העסקות עד לרכישת הבית, אשר מערערות את היסוד של "קיבל מאדם אחר".

הדוקטרינה של קבלה ביודעין טרם יושמה בדין הישראלי, למיטב ידיעתי. עם זאת, יש אצלנו עוגנים טובים לקליטתה של אחותה, "הענף השני של חבות Barnes v. Addy" או סיוע להפרת חובת אמון (ראו מאמר), כך שאין מניעה לקלוט גם אותה, והדבר נראה מתבקש ורצוי.

בא לפה הרבה? את פה פעם ראשונה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

4 מחשבות על “ביתו זו אישתו – תוצאות חלוקה אסורה שבוצעה בהפרת חובת אמון

  1. יפעת נפתלי בן ציון

    תודה עמיר על עוד סקירה מרתקת. אשמח להבהרה, האם האמירה המופיעה בסוף הסקירה, כי לגרסה זו (או לדוקטרינה של סיוע להפרת חובת אמון) יש עוגן טוב לקליטה בישראל, משקפת גם את המצב הרצוי לדעתך (לאור היתרון של העילה האמונאית מעבר לזכות הנהנה לחשבון), או שהטעם להערה הוא הפסיקה שכבר קיימת בישראל בסוגיות אלו (כפי שנסקרה במאמר כוח גדול ואחריות גדולה) ולא מחשבה כי דוקרטינה זו עדיפה על הגרסה האנגלית של קבלה ביודעין?

    אהבתי

  2. Amir Licht מאת

    יפעת,
    תודה על התגובה. כן יירבו.
    לעילה של סיוע להפרת חובת אמון יש אצלנו כמה עוגנים טובים. אני חושב שהיא כבר חלק מהדין הישראלי, ומפרט מה הבסיס לכך בספרי וכן במאמר שהזכרת לנוכח התפתחויות לאחר מכן. התיחסתי אליה גם ב"נקודה" כמה פעמים.
    זה החלק הקל יחסית 
    ביחס לעילה של קבלה ביודעין – כפי שציינת, היא יותר מאתגרת מבחינת הדין הישראלי וגם במשפט המשווה. יש כמה גורמים "מסבכים" הנידונים אצלי בספר באריכות. כדי לא לייגע, אציין כמה נקודות.
    נתחיל מהסוף: כן. זו עילה מצויינת, חזקה מאוד ונחוצה להגנה ראויה על יחסי אמונאות. אפשר ורצוי להחיל אותה בדין הישראלי. היא לא לגמרי נעדרת בסיס אצלנו, אך הוא יותר קלוש לעומת סיוע.
    העילה הזו חופפת לא פעם לעילות אחרות במשפט הפרטי. זו העמדה האנגלית העדכנית לנוכח Foskett. זו גישה נכונה גם במשפט הישראלי, לדעתי ולדעת נוספים. אבל התפיסה הזאת, הקניינית, אינה מוציאה בהכרח את תחולת העילה האמונאית. ב-Foskett היה מדובר בעקיבה בידי האמונאי המפר. אם סבורים שגילגולי הנכס במקרה הנוכחי לא מנתקים את היסוד הקנייני, אפשר אולי להסתפק ב-Foskett. לא בטוח. פס"ד Akita עלול להקשות כאן (ר' כאן: https://amirlicht.wordpress.com/2017/04/27/80/). גם לנכחו, אני סבור שהעילה האמונאית עדיין עומדת.
    הגישה האוסטרלית יותר שמרנית בקשר לאחריות הזר המעורב, הן לגבי סיוע הן לגבי קבלה. לכן אצלם יותר טבעי לפנות להלכת Barnes. כאן זה עובד מצויין במאמץ לשים יד על הבית, כפי שמוסבר ברשימה. מכיוון שאצלנו זה עדיין שדה לא חרוש, אני ממליץ לא לוותר על התפיסה הזו. כך או כך, בית משפט ישראלי שיידרש לסוגיה יצטרך ללמוד אותה לעומקה.
    בשורות טובות,
    עמיר

    אהבתי

    1. יפעת נפתלי בן ציון

      תודה עמיר על התשובה המפורטת. העמדה יותר ברורה לי עכשיו, ומסתמן שאצטרך לעיין שוב באמור בספר לפי שאוכל לגבש דעה מוצקה יותר בשאלת היחס בין שתי העילות, או עד כמה רחוק ראוי ללכת בהטלת האחריות על זר מתערב. סופשבוע נעים, יפעת

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s