ועדת העבודה והרווחה – אימתי תיפסל פעולתה של ועדה מיוחדת בחברה?

רשימה זו ממשיכה את הדיון בפסק דין מישורים השקעות נדל"ן בע"מ נ' בלוטרייך, שבו הטיל סגן-הנשיא כבוב חיוב בפיצויים על הנתבע, בעל שליטה ודירקטור, בגין נזק שגרם לחברה תוך הפרת חובות אמון והגינות כלפיה. לאחר שרשימה קודמת דנה בסוגיה המהותית של הסעד, רשימה זו נדרשת לאמרת אגב מפורטת לגבי ועדות מיוחדות בחברה, אשר מעוררת קשיים ניכרים, כמדומה.  בסופה – תזכורת לאירוע היום, המשיק לנושאים אלה.

התביעה נסבה על פרשה שבה בלוטרייך הסתיר מהחברה מידע בדבר מעורבותו ברכישת גוש שליטה בחברה על ידי אלכס שניידר. משנודע הדבר, הקים הדירקטוריון ועדה מבין חבריו, שנעזרה בייעוץ משפטי וכלכלי נפרד, כדי לבחון את זכויות החברה כלפי בלוטרייך, וזו המליצה לתבוע אותו, כפי שאכן קרה. אחת המחלוקות בין הצדדים נגעה לבקשת החברה להטיל על בלוטרייך גם את עלויות עבודתה של הוועדה. השופט כבוב דחה את הבקשה באומרו:

הגם שלא מדובר בוועדה בלתי תלויה, ברי כי תהליך עבודת הוועדה המיוחדת ביקש לשאוב השראה ממוסד זה. …

בהינתן הרצון לעודד הקמתן של ועדות מיוחדות או בלתי תלויות בהקשרים שונים, כפי שהובע לא פעם בפסיקות בית משפט זה, סבורני כי אין להטיל ככלל את עלויות פעילות הוועדה על הגורמים הנבדקים [לשימוש בוועדות בלתי תלויות ראו [טלמור נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ]; [לנואל נ' מאור]; [עצמון נ' אסם השקעות בע"מ]; [כהנא נ' מכתשים אגן תעשיות בע"מ]. לטעמי, גיבושו של כלל שונה כרוך בכינונו של תמריץ שלילי עבור חברות בכל הנוגע להקמת ועדות מיוחדת או בלתי תלויות – שכן יהא בכך כדי לייצר חשש בקרב נושאי המשרה ובעלי השליטה שמא ייאלצו לשאת בגפם בעלויות הגבוהות של פעילות הוועדה. … חרף האמור יצוין, כי ראוי להכיר בחריג לכלל זה, לפיו במקרה החריג בו פעילות הוועדה נגועה בחוסר תום לב קיצוני השולל את הבסיס להקמתה מלכתחילה – הרי שיש להטיל את עלויות פעילותה על הגורם הנבדק (נושא המשרה או בעל השליטה).

ככל שלא טעינו בפרשנות הדברים האלה, נראה, עם כל הכבוד, שיש לדחותם בשתי ידיים. כאן נציין נקודות עיקריות.

ראשית, בית המשפט כורך בכריכה אחת שני סוגים שונים של ועדות מיוחדות. סוג אחד, כגון הוועדות שפעלו בפרשות טלמור ולנואל, הינו ועדה מייעצת גרידא לפי סעיף 110 לחוק החברות. כאשר היא מתמנה וממומנת תחת חשש להשפעת הנתבעים או הנתבעים-בכוח, אזי אף אם יאיישו אותה שבעת טוּבי העיר, הריהי מוטית בהכרח ואינה יכולה להחשב כפועלת לטובת החברה. בית המשפט רשאי לשעות לתוצריה כפי שהוא שועה לכתבי טענות או לחוות דעת מטעם צד, אך הוא אינו רשאי לוותר על בירור עובדתי ומשפטי בהליך מטעמו תוך "מיקור חוץ" לוועדה שכזו. הסוג השני, כגון הוועדות שפעלו (במידה שונה של נאותות) בפרשות עצמון ומכתשים, הינו ועדת דירקטוריון ממש, שיכולה להפעיל סמכויות שלו ואשר בהרכב ובהליך עבודה הולמים יכולה לפעול למען החברה או למען בעלי מניות מהציבור לשם הכשרת פעולות נגועות בחברה. בהתאמה, על בית המשפט להכיר בפעולתה כפעולה תקפה של החברה ולהמנע מלבחון מהותית את פעולתה (למעט בנסיבות חריגות המעידות על הפרה). על שני הסוגים עמדנו ב"נקודה" לא פעם, והדברים ידועים (ראו כאן).

כשם שהוועדות מהסוג הראשון הן יצור פסול על פניו ככל שטובת החברה תלויה בעבודתן, כך הוועדות מהסוג השני הן מנגנון רצוי עקרונית כשהרכבן ועבודתן הולמים. לפיכך, קשה מאוד לנקוט עמדה משפטית הכורכת את שני הסוגים יחדיו כפי שעולה מהדברים שלעיל.

בפרט, קשה למצוא גורם משותף בקביעת מדיניות משפטית כללית בדבר נשיאה בהוצאות עבודתן של הוועדות. בסוג הראשון יש יסוד לסברה שהחברה מנועה בכלל מלשאת בהוצאות לטובת מי שנטען שהפרו כלפיה, אלא אם יינתן לכך אישור כעסקה נגועה. בסוג השני מדובר בעבודה שגרתית של הדירקטוריון, כך שהוצאות בגין פעילות הוועדות ייקבעו לפי הדין בדבר תגמול בחברה. הוא שאמרנו: סוגים שונים. כפי שציין השופט כבוב, הוועדה במקרה דנן לא טענה לאי-תלות. היא הציעה לתבוע בעל שליטה אחד אך לא את רעהו (וברשימה הקודמת אף הובעה תהייה בהקשר זה וד"ל). קביעת מדיניות כללית נראית אפוא מוקשה ולפחות מאתגרת.

שנית, יש לעורר תשומת לב מיוחדת לאמת המידה שבית המשפט מציע בתור חריג להכרה בפעולות של הוועדות לסוגיהן השונים – לאמור, כאשר "פעילות הוועדה נגועה בחוסר תום לב קיצוני השולל את הבסיס להקמתה מלכתחילה" (ההדגשה במובאה לעיל היא במקור). עם כל הכבוד, זו סברה רעועה ואין לקבלה.

בדין הישראלי יש, כידוע, שני סוגים של תום לב: האחד הוא תקן התנהגות אובייקטיבי בגדר חובת תום הלב הכללית ביחס לכל פעולה משפטית; השני הוא יסוד נפשי של ניקיון דעת מוחלט ביחס למצב דברים נוגד כגון בדרישת תום הלב שבגדר חובת האמון או כתנאי לרכישת זכויות טובות בנכס. בשום הקשר אין המשפט הפרטי שלנו מכיר ביסוד של "חוסר תום לב קיצוני" כמבחן להפרת חובה או לשלילת הכרה בתוקפה של פעולה (נניח כאן לפסיקת פיצויים עונשיים, שהם בגדר אזור ספר מעורפל בין המשפט הפרטי למשפט הפלילי; ראו רשימה קודמת). בפשטות, חוסר תום לב הוא חוסר תום לב.

באשר לחובת תום הלב הכללית גם סוחר בשוק יחשב מפר גמור אם פעל בחוסר תום לב ולאו דווקא קיצוני במשמע. הדברים קל וחומר באשר ליסוד תום הלב בגדר חובת האמון שאמונאים נדרשים לעמוד בה. כפי שציין השופט ברק בעניין קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, "נורמות ההתנהגות – כלשונו של השופט קרדוזו – אינן אלו המקובלות בשוק ואינן פרי מאבק כוחות בין שווים." בכך כיוון לדברים בפרשת Meinhard v. Salmon: “Many forms of conduct permissible in a workaday world for those acting at arm's length, are forbidden to those bound by fiduciary ties.  A trustee is held to something stricter than the morals of the market place.”.

באשר לוועדות המיוחדות הרי שבוועדה של ממש, מן הסוג השני, הדירקטורים פועלים כאמונאים של החברה ו/או הציבור. כדי שפעולתם תיפסל מחמת הפרת חובת אמון בחוסר תום לב, די בכך שיפעלו בפזיזות או בעצימת עיניים, וכמובן – ביודעין. שום חומרה נוספת אינה נדרשת, ובוודאי שלא קיצונית. זאת, לצד ניגוד עניינים או חשש ממשי לניגוד עניינים, שאינם תלויים כלל בחוסר תום לב, וצריכים רק לקיים את יסוד המהותיות.

בוועדה מייעצת מהסוג הראשון חברי הוועדה פועלים כנראה כאמונאים ולפחות כנותני שירות מסחרי של ייעוץ (ראו רשימה קודמת). בנסיבות השכיחות הם ממילא מצויים בהפרה בשל חשש ממשי לניגוד עניינים או להטייה ביחס לחברה, כאמור, כך ששאלת תום ליבם מתייתרת. בין כך ובין כך אסור להם לפעול בחוסר תום לב כזה או אחר, קיצוני או מתון. גם לשיטה (השגויה, לדעתי), המוצאת בעבודת הוועדה משום ייצוג של טובת החברה, אין אפשרות להסכין עם חוסר תום לב "מתון" מצד מי שמוצגים כ"בלתי תלויים".

כיוון שהדין כה ברור, ניתן לתהות מה יכולה להיות הסיבה לאמרות אלה. (העובדה שאלה אמרות אגב נטולת נפקות כיום, כמובן.) אל הלב מתגנב החשש, ספקולטיבי בעליל בינתיים, שמא בהמשך לסברה הרעועה הזו תבוא סברה רעועה נוספת: לפיה, בנסיבות של חוסר תום לב "מתון" ולא "קיצוני" יוכל בית המשפט להכשיר את ההפרה באמצעות "בחינה מוגברת" ב"תקן ביניים", אולי אפילו עם "העברת נטל". למעשה, המהלך המתואר כבר קרה ביחס למופעים אחרים של הפרת חובת האמון, באופן שמרוקן את החובה מתוכנה ומנתק את דיני החברות מדיני האמונאות בישראל (ראו כאן וכאן). נסיגה מדרישת תום הלב כדי לעודד את הקמתן של וועדות מיוחדות תהיה אפוא רק צעד קטן במורד המדרון.

תזכורת חשובה

בית ספר הארי רדזינר למשפטים יקיים היום, יום שלישי, 26 באפריל 2022, בשעה 17:00 ערב עיון מקוון בנושא "משפט משווה בדיני חברות: לונדון-דלוור-תל-אביב". לפרטים נוספים ראו כאן. הציבור מוזמן. אנא הפיצו ברבים.

באה לפה הרבה? אתה פה פעם ראשונה? – הרשמו לעדכונים בכפתור "הרשמה"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s