אופסייד סטורי – מדוע לא תוכר תביעה נגזרת בעמותה?

בפסק דין מאירי נ' התאחדות לכדורגל בישראל דחתה השופטת רונן בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם ההתאחדות לכדורגל נגד יו"ר ההתאחדות לשעבר, אבי לוזון, ובכירים נוספים בה בטענה כי גרמו להתאחדות להעביר לקבוצות כדורגל כספים מעבר ליכולתה הכספית. זאת, בנימוק שלא ניתן להגיש תביעה נגזרת בשם עמותה לנוכח פרשנות של חוק העמותות, שאינו מסדיר תביעה נגזרת, ואופייה של ההתאחדות כגוף בעל מאפיינים ציבוריים. רשימה זו עומדת על נקודות קושי בפסק הדין, המציעות כי תביעה נגזרת בעמותה קיימת בדין הישראלי כעניין הכרחי, למעשה.

לפרק פירמה ולהשאיר אותה שלמה – דין וחשבון בפירוק שותפות

הרשומה החונכת את הבלוג עוסקת בעניין איזוטרי לכאורה, אך כזה שמאיר בצורה לא שגרתית סוגיות יסודיות בדיני תאגידים ובדיני אמונאות.  המקרה הנוכחי גם מדגיש את הפוטנציאל הכספי הניכר שיש לשימוש נכון בדיני אמונאות.

משרד עורכי הדין שרגא פ. בירן ושות' פעל על בסיס הסכמים חלקיים שנקבעו מעת לעת בין עורכי הדין.  היחסים בין שניים מהשותפים, עו"ד שרגא בירן ועו"ד צדקיהו הרמולין, נעכרו, והסכסוך הגיע לבית המשפט.  הרמולין (באמצעות עורכי הדין ד"ר יוסי שגב, סיני אליאס ואורי אדלשטיין) תבע לפרק את השותפות ולמנות לשם כך כונסי נכסים.  כדי להדוף את התביעה לפירוק, שכרוך עמו הליך של עריכת חשבונות, הכחיש בירן (באמצעות עורכי הדין רם כספי, ניר כהן, רונן לפן ורונית מאיר) את עצם קיומה של שותפות.

פירוק טכני