בפרשת Wang v. Wang חברו מר וואנג וגברת וואנג לרכוש ביחד נכס מקרקעין בקנדה. האדון חרג מההרשאה בייפוי הכוח שקיבל מהגברת, ונטל בעזרתו הלוואה מובטחת במשכנתא לרכישת חלק מהנכס עבור עצמו. פסק הדין מספק דוגמה יפה לסעד של שלילת טובת הנאה בהעדר כל נזק לנהנה, שבתי המשפט בארץ התקשו בו מעט, ואגב כך דן גם בטענת הגנה נדירה של אי-ניקיון כפיים בתביעה נגד אמונאי מפר.
בעניין נבון נ' סול צ'יפ בע"מ נידונה תביעה של עובד בחברת הזנק, שניירות ערך שלה הוקצו לו באמצעות נאמנות, אשר דרש להפעיל בעצמו את הזכויות כבעל מניות. בדחותו את התביעה תיאר בית המשפט דגם של נאמנות בתכניות הקצאת ניירות ערך לעובדים ובו שלושה נהנים: רשויות המס, החברה והעובד עצמו. רשימה זו עומדת על קשיים בדגם שהוצג, ומציעה דגם חלופי פשוט יותר, שבו רק העובד הוא הנהנה.
בפסק דין פבליקוב נ' טויס התגלעה מחלוקת בין השופט גרוסקופף לשופט מינץ בדבר מעמדו של תובע, שזכה בפסק דין וזכייתו הופקדה בקופת בית המשפט, כנושה מובטח של חברה בחדלות פירעון. בעוד הראשון סבר כי הוא נושה מובטח של החברה, האחרון גרס כי הוא אינו נושה כלל ולחברה אין מעמד. נקודתנו חורגת מגדרי האמונאות הרגילים שלה (אך לא לזמן רב), ומצביעה על ייחודו של מושג הקניין שביושר אשר מיישב את מחלוקת הפוסקים.
נקודה בסוף משפט 