בעניין Lehtimäki v. Cooper קבע בית המשפט העליון באנגליה כי בעל מניות בחברה שפעלה כתאגיד צדקה הוא אמונאי החב חובת אמון, ומשכך, בית המשפט מוסמך להורות לו כיצד לפעול. לבסיס המשפטי לקביעה זו יש השלכות מעניינות לדין הישראלי – ביחס לזיהוי יחסי אמונאות, ביחס לחברות לתועלת הציבור וגם ביחס לבעלי שליטה – ובהן נעסוק הפעם.
להמשיך לקרואצדיק גוזר ובית המשפט מקיים. כך אירע בסייעתא דשמיא גדולה בעניין שוקרון נ' אברג'ל, שבו הגיש חבר עמותת בית כנסת בקשה לאישור תביעה נגזרת בגין מעילה בכספי העמותה וחלוקת כספים שלא כדין. השופטת לוין אישרה את הבקשה, ובכך איתגרה מעט פסיקה של בית המשפט העליון אך פתחה פתח תקווה להתפתחויות חיוביות נוספות. לעומתה, השופטת רונן בעניין מאירי נ' התאחדות לכדורגל בישראל הדפה את הכדור אל מחוץ לאולם באמצעות "וועדה בלתי תלויה", ובכך עוררה תהיות ישנות וחדשות.
בעניין מדינת ישראל נ' הירשמן גזר השופט וינוגרד את דינם של המורשעים בפרשת הונאה עצומת מימדים, שבה עמותות של קהילה חרדית קיבלו מהמדינה במירמה לפחות 24 מיליון ש"ח בגין לפחות אלף תלמידים פיקטיביים. גזר הדין כולל צו לכמה עיריות לחילוט מבנים שהעמותות הקימו על מקרקעין שלהן, וכן צו משלים לחילוט בידי המדינה, כגיבוי למקרה שהצו הבסיסי ייכשל. נקודתנו עוסקת בצעד הזה, שעשויה להיות בו הבטחה לגבי סעדים אזרחיים נגד אמונאים מפרים ועוזריהם בשלטון המקומי.
גזר דין שניתן בהתאם להסדר טיעון בבית משפט השלום בראשון לציון אינו מעסיק את הבלוג ואת קוראיו בדרך כלל, אך לא כך הפעם. בעניין מדינת ישראל נ' אמסלם הרשיע השופט ארניה את הקבלן יצחק אמסלם בעבירות של מרמה והפרת אמונים בצוותא עם עו"ד רועי בר, שהיה היועץ המשפטי החיצוני לעיריית ראשון לציון ובמקביל הועסק על-ידי אמסלם וטיפל בעניינים שלו ושל חברת הבנייה אלמוג שבבעלותו. לצד עונשים נכבדים שהוטלו על השניים עומדות כלפיהם וכלפי החברה עילות אמונאיות חזקות למדי. מימושן של עילות כאלה נגד משחדים ודומיהם חיוני מאי-פעם במאבק נגד השחיתות השלטונית.
נקודה בסוף משפט 