בפרשת McDonald’s Corp טענו התובעים הנגזרים כי סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת מקדונלדס העולמית הפר חובות אמונאות בכך שהיה מודע להטרדות מיניות בחברה ואף שלח בהן יד בעצמו. סגן הצ'נסלור לסטר דחה את בקשתו לסילוק על הסף בקובעו כי גם נושא משרה שאינו דירקטור חב חובת השגחה לפי הלכת Caremark וממילא הוא מפר חובת אמון בעצם מעשה ההטרדה. בהיבטי הדין הישראלי של ההחלטה נעסוק הפעם.
להמשיך לקרואבעניין טלמור נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ אושר ערב הפסח הסדר פשרה בקשר לפרשות שוחד בחוץ לארץ, שבהן הסתבכה החברה והוגשו לגביהן בקשות גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת. האישור ניתן לנוכח המלצה של "ועדת תביעות בלתי תלוייה" שהחברה מינתה, שסברה כי לא ניתן לבסס הפרת חובת אמון בפרשה, אולם תביעה על הפרת חובת זהירות אינה מופרכת. זהו שלב נוסף בהתבססות המנגנון הבעייתי של "ועדה עצמאית" לחסימה או לחיסול של תביעות נגזרות. רשימה זו בוחנת אפוא כמה נקודות בפסק הדין הראויות לעיון נוסף.
בעניין כהן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ טען המבקש, כי על נושאי משרה בחברת בזק לפצות אותה בגין עיצום כספי שהוטל עליה, מכיוון שנקטו מדיניות מכוונת לסיכול רפורמה שקבע משרד התקשורת. בהעתרה לעיקר הבקשה קבעה השופטת רונן הלכה תקדימית, כי "פעולה בלתי-חוקית מכוונת ומודעת של נושאי המשרה בשם החברה היא הפרה של חובת הזהירות וחובת האמונים שלהם כלפי החברה, תהיה המוטיבציה לפעולתם אשר תהיה." רשימה זו עומדת על יסודות ההלכה ועל התנאים להטלת אחריות על פיה.
אישור הסכם פשרה בעניין אוסטרובסקי נ' השקעות דיסקונט בע"מ (חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' דנקנר) חותם התדיינות בנוגע לאחד מכשלי הממשל התאגידי הקשים של השנים האחרונות, בדמות החלטתו של דירקטוריון דסק"ש לרכוש את העיתון "מעריב". אגב כך נדרש השופט גרוסקופף לכמה סוגיות הנוגעות ליחסים שבין החברה לבין באי כוחה כאשר מתגלעות מחלוקות בין אלה לבין הדירקטוריון המכהן. רשימה זו עומדת על קביעות מעניינות בפסק הדין לצד נקודות פתוחות שיצריכו הכרעה בעתיד, במיוחד באשר לזהותו של הגורם הרשאי להתערב בתביעה הנגזרת ואף להביא לחיסולה.
בפסק דין ברדיצ'ב (נאמן) נ' פויכטונגר דחה בית המשפט תביעה שהגיש הנאמן בהסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נגד עזריאל פויכטונגר, שהיה חלק מקבוצת השליטה בחברה בטרם נמכרה השליטה בה לחבורת פלד-גבעוני. זאת, כחלק מ"בולמוס פרוע של רכישות ממונפות", שהסתיים בקריסה מימונית של החברה ושל קבוצת החברות בראשותה. פסק הדין מחדד את ההלכה האוסרת "מכירה חובלת", מחדש בה חידושים ומעורר שאלות לגבי המשטר המשפטי החל על בעלי שליטה ובכלל זה גם על מכירת שליטה.
בפסק דין ברנדיס נ' בבילון בע"מ חולל בית המשפט העליון שינוי מרחיק לכת בחובת הגילוי בדיני ניירות ערך בקובעו, כי משטר האחריות החל על פרסום דוחות מיידיים בשוק המשני הוא של ידיעה בפועל או עצימת עיניים, אך לא של רשלנות. רשימה זו מציעה דיון ראשוני בדרישת היסוד הנפשי החדשה וביחס בינו לבין ה-scienter האמריקאי ולבין פזיזות.
לנוכח העיסוק התכוף במתן פטור מאחריות לנושאי משרה ראוי להזכיר שהדין הישראלי לגבי אמונאים אחרים, כגון נאמן, מנהל עזבון או אפוטרופוס, עשוי להיות שונה ובחלקו הוא אינו ברור. שני פסקי דין אנגליים חדשים מספקים הזדמנות לעמוד על עקרונות הכלליים של דיני האמונאות בנושא ועל היבטים מיוחדים בדין שלנו. לכך יש חשיבות מעשית כאשר המוריש מבקש למנות קרוב משפחה או מנהל עזבון מקצועי לנכסים בהיקף גדול או כאשר מתמנה אפוטרופוס לחסוי אמיד, ולאחד הצדדים יש ענין להתנות על היקף אחריותם של אמונאים אלה.
שני פסקי דין שניתנו לאחרונה – האחד בפרשת מלכה נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, מפי השופט כבוב, והשני בפרשת ברנדייס נ' בבילון בע"מ, מפי השופטת רונן – מעוררים מחדש שאלה משפטית שכבר שמחנו על הסתלקותה – לאמור, כמה מובנים יש ל"מידע מהותי"? ובפרט, כלום יש הבדל בין מידע מהותי לענין חובת הגילוי לבין מידע מהותי לענין שימוש במידע פנים? למעשה, השאלה רחבה יותר מכיוון שמהותיות ומידע מהותי ממלאים תפקיד מרכזי גם בדיני תאגידים ובדיני האמונאות בכלל. על כן יש לשוב ולהזכיר כי המבחן למהותיות הוא אחד ואחיד ודווקא לא מיוחד.
ההחלטה בענין אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת נגד דירקטורים בחברת דסק"ש לגבי החלטתם לרכוש את העיתון "מעריב" התמודדה עם אתגר משפטי קשה אך לא נדיר – לאמור, טענה כי הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה לנוכח פטור שהחברה נתנה להם מחבות בגין הפרות כאלה בדיוק. בהחלטה מדוייקת ועדינה (במובן delicate, ולאו דווקא gentle) קבע בית המשפט כי המבקש הניח בסיס לעילה במידת הראיה הדרושה בשלב זה, משקבע כי "דירקטוריון המקבל החלטה מבלי שתהיה לפניו ולו תשתית עובדתית מינימאלית לצורך קבלת החלטתו איננו פועל ברשלנות גרידא, הוא פועל בפזיזות", וכי בהחלטה על עסקת מעריב הצטבר מספר ניכר של ליקויים פרוצדורליים המצדיקים מסקנה חמורה כזו. הרשימה הנוכחית בוחנת את טענת הפזיזות ומתמקדת בנקודה שהשופט גרוסקופף השאיר פתוחה: "ונשאלת השאלה האם תתכן בכלל הפרה מכוונת של חובת הזהירות שאינה מהווה הפרה של חובת אמון?"
נקודה בסוף משפט 