בעניין City of Detroit Police and Fire Retirement System v. Hamrock ערך הצ'נסרי בדלוור ניתוח מקיף של החלופות השונות להטלת אחריות על דירקטורים לפי הלכת Caremark, ולא מצא ממש אף באחת מהן בנסיבות המקרה. במסגרת זו העירה הצ'נסלורית מק'קורמיק הערת אגב מאירת עיניים בדבר המסגרת המשפטית לקביעת החבות לפי הלכת Caremark. לנוכח העניין שהלכה זו מעוררת בהווי המקומי עומדת נקודתנו בקצרה על הדברים ועל השלכותיהם.
להמשיך לקרואבפסק דין אהרוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ אישר השופט אלטוביה פשרה בהליך לקראת תביעה נגזרת בקשר לפרשת העלמות מס בארצות הברית, שממנה הבנק הרוויח עד שעלתה עליו חמתן של הרשויות האמריקאיות. הסכם הפשרה ופסק הדין נסבו סביב האפשרות שההלכה הדלאוורית בעניין Caremark בדבר חובת ההשגחה של הדירקטוריון תוחל גם בישראל. רשימה זו עוסקת בשתי נקודות עקרוניות העולות מפסק הדין בהקשר זה.
להמשיך לקרואבעניין טלמור נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ אושר ערב הפסח הסדר פשרה בקשר לפרשות שוחד בחוץ לארץ, שבהן הסתבכה החברה והוגשו לגביהן בקשות גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת. האישור ניתן לנוכח המלצה של "ועדת תביעות בלתי תלוייה" שהחברה מינתה, שסברה כי לא ניתן לבסס הפרת חובת אמון בפרשה, אולם תביעה על הפרת חובת זהירות אינה מופרכת. זהו שלב נוסף בהתבססות המנגנון הבעייתי של "ועדה עצמאית" לחסימה או לחיסול של תביעות נגזרות. רשימה זו בוחנת אפוא כמה נקודות בפסק הדין הראויות לעיון נוסף.
בעניין כהן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ טען המבקש, כי על נושאי משרה בחברת בזק לפצות אותה בגין עיצום כספי שהוטל עליה, מכיוון שנקטו מדיניות מכוונת לסיכול רפורמה שקבע משרד התקשורת. בהעתרה לעיקר הבקשה קבעה השופטת רונן הלכה תקדימית, כי "פעולה בלתי-חוקית מכוונת ומודעת של נושאי המשרה בשם החברה היא הפרה של חובת הזהירות וחובת האמונים שלהם כלפי החברה, תהיה המוטיבציה לפעולתם אשר תהיה." רשימה זו עומדת על יסודות ההלכה ועל התנאים להטלת אחריות על פיה.
נקודתנו חוזרת להחלטה בעניין ורדניקוב נ' אלוביץ, שבה דחתה הנשיאה נאור בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שבערעור בפרשת בזק. לאחר שרשימה קודמת דנה בהשלכות המפליגות של ההחלטה לגבי חובת האמון, לנוכח צמצומה של הלכת הערעור בדבר "בחינה מוגברת" לנסיבות ייחודיות, רשימה זו מפנה את תשומת הלב לאמרת אגב מוצנעת בהחלטה, הנוגעת לחובת הזהירות. אמרה זו מסייעת להעמיד על דיוקו את הדין לגבי כלל שיקול הדעת העסקי לנוכח קשיים שהכניסה בו הלכת תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' פינקוביץ'.
בפסק דין ברדיצ'ב (נאמן) נ' פויכטונגר דחה בית המשפט תביעה שהגיש הנאמן בהסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נגד עזריאל פויכטונגר, שהיה חלק מקבוצת השליטה בחברה בטרם נמכרה השליטה בה לחבורת פלד-גבעוני. זאת, כחלק מ"בולמוס פרוע של רכישות ממונפות", שהסתיים בקריסה מימונית של החברה ושל קבוצת החברות בראשותה. פסק הדין מחדד את ההלכה האוסרת "מכירה חובלת", מחדש בה חידושים ומעורר שאלות לגבי המשטר המשפטי החל על בעלי שליטה ובכלל זה גם על מכירת שליטה.
לנוכח העיסוק התכוף במתן פטור מאחריות לנושאי משרה ראוי להזכיר שהדין הישראלי לגבי אמונאים אחרים, כגון נאמן, מנהל עזבון או אפוטרופוס, עשוי להיות שונה ובחלקו הוא אינו ברור. שני פסקי דין אנגליים חדשים מספקים הזדמנות לעמוד על עקרונות הכלליים של דיני האמונאות בנושא ועל היבטים מיוחדים בדין שלנו. לכך יש חשיבות מעשית כאשר המוריש מבקש למנות קרוב משפחה או מנהל עזבון מקצועי לנכסים בהיקף גדול או כאשר מתמנה אפוטרופוס לחסוי אמיד, ולאחד הצדדים יש ענין להתנות על היקף אחריותם של אמונאים אלה.
בפרשת תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד נ' פינקוביץ יצא המנכ"ל של חברה פרטית במסע של פעולות שהזיקו לחברה, בעוד הדירקטורים מזניחים את משימות הניטור וקביעת המדיניות שלהם. משהללו הופטרו מכל אחריות בערכאה קמא, נקרתה לבית המשפט העליון הזדמנות טובה להבהיר את ההלכה בדבר חובת הזהירות של נושא משרה, לאחר כמה שנים שבהן בתי המשפט המחוזיים עסקו רבות בכלל שיקול הדעת העסקי. רשימה זו מציגה ניתוח ביקורתי ראשוני של פסק הדין, אשר אין ספק שיצטרף להלכות המרכזיות בסוגיה. לצד כמה חידושים המקדמים את הדין בנושא, יש בפסק הדין גם נקודות המצריכות עיון נוסף.
ההחלטה בענין אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת נגד דירקטורים בחברת דסק"ש לגבי החלטתם לרכוש את העיתון "מעריב" התמודדה עם אתגר משפטי קשה אך לא נדיר – לאמור, טענה כי הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה לנוכח פטור שהחברה נתנה להם מחבות בגין הפרות כאלה בדיוק. בהחלטה מדוייקת ועדינה (במובן delicate, ולאו דווקא gentle) קבע בית המשפט כי המבקש הניח בסיס לעילה במידת הראיה הדרושה בשלב זה, משקבע כי "דירקטוריון המקבל החלטה מבלי שתהיה לפניו ולו תשתית עובדתית מינימאלית לצורך קבלת החלטתו איננו פועל ברשלנות גרידא, הוא פועל בפזיזות", וכי בהחלטה על עסקת מעריב הצטבר מספר ניכר של ליקויים פרוצדורליים המצדיקים מסקנה חמורה כזו. הרשימה הנוכחית בוחנת את טענת הפזיזות ומתמקדת בנקודה שהשופט גרוסקופף השאיר פתוחה: "ונשאלת השאלה האם תתכן בכלל הפרה מכוונת של חובת הזהירות שאינה מהווה הפרה של חובת אמון?"
נקודה בסוף משפט 