Ich bin ein Berliner – כמה מהויות למהותיות?

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה – האחד בפרשת מלכה נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, מפי השופט כבוב, והשני בפרשת ברנדייס נ' בבילון בע"מ, מפי השופטת רונן – מעוררים מחדש שאלה משפטית שכבר שמחנו על הסתלקותה – לאמור, כמה מובנים יש ל"מידע מהותי"? ובפרט, כלום יש הבדל בין מידע מהותי לענין חובת הגילוי לבין מידע מהותי לענין שימוש במידע פנים? למעשה, השאלה רחבה יותר מכיוון שמהותיות ומידע מהותי ממלאים תפקיד מרכזי גם בדיני תאגידים ובדיני האמונאות בכלל. על כן יש לשוב ולהזכיר כי המבחן למהותיות הוא אחד ואחיד ודווקא לא מיוחד.

בין הנאה להנעה – ענישה ופיצויים בקשר לשימוש במידע פנים

בית המשפט העליון הקל בעונשם של איש יחסי הציבור צבי רבין ושל עו"ד גיא פן אשר הורשעו בשימוש במידע פנים בהיקף נרחב על בסיס מידע שהגיע לידי רבין מחברות ציבוריות שלהן סיפק את שירותיו (ראו פן נ' מדינת ישראל). בית המשפט אישר אגב כך את הגישה שנקט השופט כבוב בגוזרו את עונשם של השניים בהתחשב בהיקף טובת ההנאה שלהם (ראו כאן). זו הזדמנות טובה להאיר שתי נקודות שבית המשפט קישר ביניהן בעקיפין הגם שהן נפרדות: ראשית, סוגיה חשובה אך עלומה במשפט הישראלי והיא דין הפיצויים על הפרת חובת אמון – "פיצויי אמונאות"; שנית, השיטה העדיפה לאמידת פיצויים על הטעיה בניירות ערך.