הצעה מגונה – אחריות נושא משרה ובעל שליטה בשל ניצול הזדמנות עסקית שהחברה דחתה

בעניין שאלתיאל נ' רני צים מרכזי קניות בע"מ דחה סגן-הנשיא כבוב בקשה לאישור תביעה נגזרת, משקבע כי נושא משרה (שהוא גם בעל השליטה) היה רשאי לנצל הזדמנות עסקית, אשר צד שלישי הציע לחברה אך הדירקטוריון דחה אותה. זאת, מכיוון שההצעה לא הייתה הזדמנות עסקית של החברה. רשימה זו עומדת על כמה נקודות תורפה בפסק הדין, שבהעדרן התוצאה הייתה כנראה שונה.

חשמל זורם בכפות ידיך – אישור תגמול לנושא משרה ובעל השליטה

בעניין Tornetta v. Musk אושרה תביעה נגזרת בעילה של הפרת חובת אמונאות נגד אילון מאסק, בעל השליטה והמנכ"ל דאז בחברת טסלה וטיפוס ססגוני בזכות עצמו, בגין חבילת תגמול מפליגה שקיבל. אגב כך קבע הצ'נסרי בדלאוור, כי אישור התגמול במתכונת הלכת Kahn v. M&F Worldwide Corp (MFW) היה מחסן אותו למעשה מפני ביקורת שיפוטית, ובכך הרחיב מאוד את תחולתה של הלכת MFW. רשימה זו דנה בלקח אפשרי שההחלטה מציעה לדין הישראלי.

תרבחו ותסעדו – סעדים על הפרת חובת אמון בהעדר נזק

אחת הסברות המפורסמות לגבי דיני החברות בדלאוור גורסת שהם "חזקים בדיבורים", כלומר, מתגאים בקביעת כללי אחריות ביד רמה אך בכל הקשור להטלת אחריות בפועל ידם רפה. פסק דין של הצ'נסרי מהחודש שעבר בעניין Ravenswood Inv. Co., L.P. v. Estate of Winmill עוסק לכאורה במסכת עובדות מסוג זה. חרף קביעות נוקבות כי נושאי המשרה הפרו חובת אמון בהקניית תגמולים לעצמם, יצאה החברה וידיה על ראשה. רשימה זו בוחנת אם ראוי לייחס את הכשל לבית המשפט או שמא לעורכי הדין. בסופה – הודעה משמחת.

כל תגמולוהי עלי – מתי אישור אסיפה כללית אינו מכשיר תגמול לדירקטורים?

בעניין Investors Bancorp קבע בית המשפט העליון של דלאוור לפני ימים אחדים אמות מידה נוקשות לתוכניות תגמול לדירקטורים ונושאי משרה. במסגרת זו נפסל מענק מניות מכוח תכנית תגמול שהקנתה לדירקטורים שיקול דעת בהקצאת ניירות ערך של החברה, הגם שהיא אושרה באסיפה הכללית ברוב מוחץ, ונפסק שהמענק נגוע בהפרת חובת אמון. חרף קיומם של הבדלים בין הדין הדלאוורי לדין הישראלי בהסדרי התגמול לנושאי משרה בפרט ובדרכים להכשיר הפרת חובת אמון בכלל, יש בפסק הדין הדרכה רלוונטית לעיצוב של תכניות תגמול בישראל.

שכר מצווה הבאה בעבירה – האם הפרת חובת אמון שוללת זכות לתגמול, שכר או בונוס?

גישתם הקפדנית של דיני האמונאות לחובת האמון ולהפרתה גורמת לעתים לבתי משפט להתלבט בהחלת הדין מתוך ניסיון להגיע לתוצאה שתראה צודקת. קושי זה מתבטא, בין היתר, כאשר ניצב בפניהם אמונאי שנתן שירות מועיל אך לא קיים את חובת האמון, כגון נושא משרה שעשה לביתו. אז נשאלת השאלה האם השלילה המוחלטת של כל טובת הנאה שהפיק בקשר להפרה, המתחייבת במצב זה, משתרעת גם על תגמול, שכר או בונוס ששולמו לו. שני פסקי דין אנגליים חדשים מדגימים את הנקודה, שגם בתי משפט ועורכי דין אצלנו התקשו בה לפעמים.

שכר על הפנים – תגמול לנושא משרה שלא אושר במנגנון הקבוע לכך

כשל מביך באישור שכרם של דירקטורים חיצוניים בחברת פייסבוק נידון לפני ימים אחדים בפסק דין של הצ'נסרי של דלאוור בענין Espinoza v. Zuckerberg. בהחלטה תקדימית בדין של דלאוור קבע בית המשפט כי אין די בכך שבעל השליטה, אחד מרק צוקרברג, שלא היה נגוע ביחס לעסקה זו, הביע נכונות מלאה לאשר את שכרם. אישור כזה אין בו כדי לשלול את הפרת חובת האמון הכרוכה בתשלום שכר שלא אושר במסגרת המנגנון הפורמלי הקבוע לכך. בכך מצטרפת דלאוור לעמדה וותיקה שנוקטים הדין האנגלי והדין הישראלי בשאלה זו.