סיכון מוסרי – בעל שליטה ודירקטור המכהן כמנהל סיכונים בחברה

בעניין ג'יג'יני נ' כלכלית ירושלים בע"מ נידונה בקשה לגילוי מסמכים לקראת הגשת תביעה נגזרת. החברה ובנותיה השקיעו ברוסיה ובאוקראינה וספגו הפסדים לאחר קריסת המטבעות המקומיים שם בעקבות המשבר סביב הפלישה הרוסית לחצי האי קרים. בין היתר נטען, שהחברה לא גידרה את סיכוניה וכי אליעזר פישמן, בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון, הפר חובת אמון מחמת ניגוד עניינים כאשר כיהן כמנהל הסיכונים בחברה, בשעה שהיה ערב לחובות שלה וגם היה חייב בעצמו כהנה וכהנה. בחינה ביקורתית של טענות המבקש הביאה את בית המשפט להבהיר, שלא כל עניין אישי שיש לנושא משרה בקשר לחברה בהכרח נוגד או סותר את חובת האמון שלו.

ההחלטות של השופט כבוב בערכאה קמא (ראו ג'יג'יני נ' כלכלית ירושלים בע"מ) ושל הנשיאה חיות בבית המשפט העליון מציעות שהמבקש טען טענות שונות לגבי החיובים שרבצו על פישמן, אולם טיבם לא הובהר בבירור, ושתי הערכאות ציינו שלא הובאו להם ראיות מספיקות. מבחינה מהותית נטען, כי פישמן היה מצוי בניגוד עניינים משום שמניותיו היו משועבדות לבנקים וסך חובותיו היה גבוה משווי המניות, וכך נוצר לו תמריץ ליטול סיכונים כדי ששווי המניות יעלה על שווי החובות. הנשיאה חיות דחתה את הטענה:

ההשקעה ברוסיה ואוקראינה הייתה השקעה קיימת בעת פרוץ המשבר ברוסיה, וטענת המבקש משמעה למעשה כי לפישמן לא היה אינטרס "לגדר" את הסיכון שנוצר בעקבות המשבר בשל חובותיו למערכת הבנקאית. טענה זו מעוררת קושי, שכן לא הוכח שלפישמן היה אינטרס שונה מזה של התאגיד להימנע מגידור בתקווה שההשקעות יניבו לפתע תשואות כאלו שיחלצו אותו מחובותיו. זאת בפרט בהינתן העובדה שגם לגישת המבקש חובותיו של פישמן עלו עשרות מונים על ערך המניות. לכך יש להוסיף… שההחלטות לגבי מדיניות הגידור לא התקבלו על ידי פישמן.

הגם שתמונת החיובים של פישמן אינה ברורה לגמרי, נראה שגם בלעדי ההיבט הראייתי יש להכרעה בסיס מטעמים עיוניים. אין ספק שלפישמן היה עניין בחובותיו שלו ובחובות החברה שהוא ערב להם, וניתן להניח שגם במסגרת מדיניות הגידור היה בידיו להשפיע על החשיפה המטבעית של החברה וכך – על התוצאות הכספיות שלה. נקודת המפתח היא שבין אלה אין מתח שעלול ליצור ניגוד אסור. לחברה וגם לפישמן לא היה כמובן עניין לגדר מפני תנודות חיוביות מבחינת החברה. הגידור הרלוונטי הוא מפני תנודות שליליות, וההחלטה להמנע ממנו השפיעה על שניהם באותו אופן, כך שטענת הניגוד אכן נראית רעועה. פני הדברים היו שונים אילו לנוכח החלטה שלא לגדר מפני תנודות שליליות היו נושא משרה או בעל שליטה נכנסים לעסקת חסר (שורט) במניות החברה.

בשולי הדברים נעיר, כי יש להבחין בין שיקולים עסקיים, הרפתקניים ככל שיהיו, לבין הימורים סתם, ובמיוחד כאלה שיש להם תוחלת שלילית. בעוד הראשונים לגיטימיים, האחרונים אינם עולים בקנה אחד עם טובת החברה. כאשר אדם לוקה בשיקול דעתו בהקשר זה באופן יסודי, הוא עלול להיות פסול מלכהן כנושא משרה ובכהונתו הוא עלול להפר את חובת האמון שלו. יתר על כן, גם נושאי המשרה שהסכינו עם מינויו וכהונתו עלולים להסתבך בהפרה. כך עולה מפרשת גבור סברינה, וכך לפי דבריו של השופט ברק בעניין קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ: "חובת האמון חובה אישית היא, והיא כוללת בחובה את החובה למנוע ממנהלים אחרים הפרת חובתם שלהם."

נסיים בסיפור ישן.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s