בפסק דין ברוט נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ דחה סגן הנשיא כבוב בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד הדירקטורים של חברת דסק"ש בטענה כי ביצעו חלוקה, שהייתה אסורה מכיוון שלא עמדה במבחן הרווח. בדחותו את גירסת המבקש למבחן הרווח קבע בית המשפט כי הדירקטורים לא פעלו בחוסר תום לב. עוד העיר, בהמשך לקביעות קודמות בפסיקה, כי כלל שיקול הדעת העסקי אינו חל על החלטות חלוקה. בשתי נקודות אלה נעסוק הפעם.
להמשיך לקרואבעניין BTI 2014 LLC v. Pricewaterhousecoopers LLP נתבעים רואי חשבון בטענה שהתרשלו בביקורת החשבונות של חברה ועקב כך חולק דיבידנד שלא כראוי. בדונו בבקשת סילוק על הסף שהגישו, נדרש בית המשפט בין היתר לשאלה אם סכום הדיבידנד שחולק מהווה כשלעצמו נזק בר-תביעה. בסוגייה זו נחלקו בתי המשפט בישראל לאחרונה, ובכך נעסוק הפעם.
בעניין חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ אישרה השופטת רונן להגיש תביעה נגזרת בגין חלוקה אסורה של דיבידנד בחברה ציבורית. הבקשה אושרה ביחס לבעלת השליטה בחברה אך נדחתה ביחס לדירקטורים. זאת, בעיקר בנימוק שסכום הדיבידנד אינו נזק המקים חבות ותוך דחיית הטענה שכלל שיקול הדעת העסקי חל על חלוקה. רשימה זו מתמקדת בנקודות אלה לנוכח תבנית האחריות המיוחדת החלה על חלוקה.
בעניין קרן טוליפ קפיטל נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נידונה בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת, שהגישה בעלת מניות ואג"ח נגד חברת טבע בקשר לחלוקות דיבידנדים גדולות שביצעה. זאת, חרף ירידה בשערי ניירות הערך שלה ותוך שהיא סוגרת מפעלים ומפטרת עובדים. השופטת סילש דחתה את הבקשה לנוכח פגמים שמצאה בתום הלב של המבקשת, בין היתר מחמת החזקתה במניות ובאג"ח יחדיו. רשימה זו נדרשת אפוא לסוגיית תום הלב של תובע נגזר, וקודם לכן – לעילת התביעה בקשר לחלוקה אסורה, שלא נטענה ונידונה בפירוט.
בהחלטה של הנשיאה נאור בעניין ורדניקוב נ' אלוביץ נדחתה בקשה לערוך דיון נוסף בפסק הדין שבערעור בפרשת בזק. שם ביצעה החברה כמה מהלכים נמרצים להגדלת המינוף שלה, ונטען כי אלה הושפעו אולי מעניין של בעל השליטה הנכנס לקבל מזומנים כדי לעמוד בחובותיו. לאחר שבערעור בחן בית המשפט העליון את הסבירות העסקית של פעולות אלה בגישה של "בחינה מוגברת", הנשיאה נאור מגדירה כעת את הנסיבות המתאימות לכך בצימצום רב. רשימה זו עומדת על ההשלכות החיוביות של ההחלטה ועל נקודות שיצריכו הכרעה נוספת בעתיד.
בפרשת קליר נ' סדן תבע בעל התפקיד בהסדר נושים של חברת מלרג את הדירקטורים שלה לגבי שלוש החלטות על חלוקת דיבידנד. בית המשפט מצא שהדירקטורים לא נתנו את דעתם למבחן יכולת הפרעון, הנדרש בעת החלטות חלוקה, ומכאן המשיך ובחן גם את סבירות ההחלטה לנוכח מצבה המימוני של החברה. נקודתנו עומדת הפעם על שני היבטים בעייתיים בהנמקה: ראשית, עצם ההיזקקות לתוכן המהותי של החלטה עסקית, ושנית, סדר הדין ונטלי הראיה בדיון על הפרת חובת הזהירות של נושא משרה.
אחת המשימות המאתגרות שעומדות בפני מפרק היא לאסוף נכסים שיצאו מן החברה אגב הפרת חובת אמון של נושאי המשרה. בפרשת טייטלמן נ' שמשון, מערכות בטחון בע"מ (בפירוק) ניסה כך המפרק לחסום העברת זכויות בדירת נופש ב"כפר הים", אלא שהוא לא הראה שהרוכשים ידעו או שהיה עליהם לדעת שהזכויות יצאו מן החברה בעסקה נגועה, ומשכך דחה השופט מינץ את תביעתו כלפיהם. הדברים היו שונים בתכלית אילו דבק אשם ברוכשים. הדין החולש על הסוגייה סבוך במידה חריגה, בין היתר מחמת ניסוח קלוקל במיוחד של סעיף 256 לחוק החברות המפנה ל"דינים החלים על הפרת חוזה". ברשומה זו אצביע בקווים כלליים על ההשלכות המעשיות של טיעון משפטי מלא הנשען גם על אחריות צד זר בדיני אמונאות.
נקודה בסוף משפט 