פרשת בודסקי נ' חברת נחלת יהודה בע"מ נדמית כאותם מקרים, שבהם הים פולט אל החוף מפלצת מעמקים קדמונית, והתושבים משתאים למראיה ולטיבה. יצור משפטי משונה כזה נמצא בחוף חדרה בדמות החזקה במקרקעין בשם מושאל, שרווחה בתקופה העותומנית. השופט רניאל שרה עם היצור ויכול לו, בקובעו כי "אפשר שהיתה זו נאמנות" ומבלי להכריע בטיבו המדוייק. נקודתנו מנסה לתהות עוד על קנקנו של העובּר המונסטראוזי הזה כמופע של יחסי אמונאות וכחוזה למראית עין.
מלכתחילה – from inception, ab initio. זאת התשובה שנותן הדין הדלאוורי לשאלה שבכותרת כאשר מדובר בעסקות נגועות שבעל השליטה צד להן, כגון רכישת מניות המיעוט באמצעות מיזוג. בעניין Flood v. Synutra International, Inc נדרש בית המשפט העליון של דלאוור להכריע מתי בדיוק מתרחש אותו אירוע בראשיתי של תחילת העסקה, והדעות שם נחלקו. רשימה זו עומדת על לקחים שאפשר להפיק מן הפסיקה בדלאוור בקשר לאישור פעולות נגועות בדין הישראלי.
בעניין ק.ד.מ. הנדסה ומנופים בע"מ נ' הכנ"ר נידונה בקשה לפסול את רו"ח עליזה שרון מלכהן כנאמנת בהקפאת הליכים, משלא גילתה זיקה לנושה מהותי של החברה. השופטת טאובר דחתה את הבקשה בנימוק כי כל הנושים "היו מודעים למלוא העובדות." מוקדם יותר, בעניין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' הכנ"ר, אישר הנשיא אורנשטיין הסדר חוב ענק, שכלל מחילה ליו"ר ובעל השליטה, לב לבייב, לנוכח תביעה נגזרת המתנהלת נגדו. האישור נומק בכך שבפני הנושים, שהסכימו להסדר פה אחד, "נפרשה מלוא היריעה וניתן מלוא המידע לגבי התביעה הנגזרת." רשימה זו בוחנת אפוא אימתי הסכמה כללית עשויה שלא להספיק למחילה על הפרת חובת אמון.
בפסק דין פבליקוב נ' טויס התגלעה מחלוקת בין השופט גרוסקופף לשופט מינץ בדבר מעמדו של תובע, שזכה בפסק דין וזכייתו הופקדה בקופת בית המשפט, כנושה מובטח של חברה בחדלות פירעון. בעוד הראשון סבר כי הוא נושה מובטח של החברה, האחרון גרס כי הוא אינו נושה כלל ולחברה אין מעמד. נקודתנו חורגת מגדרי האמונאות הרגילים שלה (אך לא לזמן רב), ומצביעה על ייחודו של מושג הקניין שביושר אשר מיישב את מחלוקת הפוסקים.
בעניין בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר אישר בית המשפט העליון להגיש תביעה ייצוגית נגד הבנק בטענה כי לא עמד בחובותיו לגבי גביית עמלות בחשבונות סטודנטים, מכיוון שלא הבחין כראוי בין מסלולי הטבות שונים. לצד עילות נזיקיות שהוזכרו בקשר להפרות אלה צויינה גם הפרת חובת אמון. רשימה זו עומדת על הבעייתיות שיש בשגרה הרווחת למצוא חובת אמון והפרה שלה ביחסי בנק-לקוח, על אי-התאמתה בנסיבות המקרה הנוכחי, ועל כיוון מבטיח באמרת אגב בפסק הדין לקראת יציקת תוכן ממשי בחובה המוגברת של בנקים ביחסים אלה.
בעניין שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ דחה השופט אלטוביה בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת נגד נושאי משרה ובעל השליטה בחברה. בלב הבקשה נטען העדר אישור כדין לעסקה של החברה שלבעל השליטה היה עניין בה – מעשית, התקשרות עם משרד עורכי דין שבבעלות רעייתו של בעל השליטה. הגם שלעילה הנטענת יש לכאורה רגליים, הבקשה נדחתה מחמת פגמים שבית המשפט מצא במבקש עצמו, משנקבע כי הוא נגוע בחוסר תום לב ובניגוד עניינים. נקודתנו עומדת על היבטים אלה בפסק הדין לנוכח פסיקה של בית המשפט העליון בהקשרים סמוכים.
בית המשפט העליון באוסטרליה פסק לפני ימים אחדים בסוגיה עקרונית בנושא של שלילת רווח בעקבות הפרת חובת אמון של נושאי משרה, אשר העבירו פעילות עסקית של מימון לוויות לחברה מתחרה. בפסק דין Ancient Order of Foresters in Victoria Friendly Society Limited v Lifeplan Australia Friendly Society Limited תיקן בית המשפט העליון את פסיקתה של ערכאת הערעור והרחיב את היקף השלילה למלוא שוויה של הפעילות העסקית, ובכלל זה גם רווחים עתידיים שצפויים בגדרה. רשימה זו עומדת על הגיונה של הפסיקה לנוכח הדין בישראל.
בעניין בניון נ' אקו"ם בע"מ ציוותה השופטת רונן על עיכוב הליכי בוררות שפתחה אקו"ם נגד עמיר בניון ואסף אטדגי על הוצאת לשון הרע. השניים טענו מנגד, שמינוי הבורר לפי תקנון החברה פסול בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד. טענתם התקבלה מכיוון שמנגנון המינוי יוצר "אצל הבורר ניגוד עניינים מובנה ואובייקטיבי, המונע ממנו את האפשרות להיות הגורם המכריע בסכסוך." רשימה זו עומדת על פער שאינו ניתן לגישור בין פסיקה זו, שיסודותיה איתנים, לבין גישות רעועות בפסיקה, הנוקטות סלחנות מופלגת ביחס לניגודי עניינים בחברה.
פסק דין בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' אגסי, שבו נדחתה על הסף תביעת מפרק נגד דירקטורים בגין הפרת חובת הזהירות מחמת העדר עילה, שייך לקטגוריה של "כלב (לא) נשך אדם". בימים כתיקונם היה בו עניין מועט יחסית, זולת למי שמגלה עניין בחברה עצמה. אלא שהימים אינם כתיקונם. רשימה זו עומדת אפוא על נקודות שבהן פסק הדין מרענן מושכלות יסוד ועל כמה אתגרים הניצבים בהמשך הדרך.
בעניין גו.די.אם. השקעות בע"מ נ' ברטל ביקשה חברה ציבורית קטנה על סף רשימת השימור למנות כונס נכסים למניותיהם של בעלי מניות מהציבור, אשר חסמו מינוי של דח"ץ חדש ועיכבו בכך את פעילותה. השופט צימרמן מבית משפט השלום בתל אביב דחה את הבקשה, כמתבקש, ואגב כך הוסיף הערות מעניינות בדבר אי-התאמת הסעד להתמודדות עם בעל מניות שנחשד בעניין אישי "שלילי".
נקודה בסוף משפט 