חוכמת הקבלה – טיבה של אחריות המקבל נכס ביודעין אגב הפרת חובת אמון

בפסק דין Byers v. Saudi National Bank נדרש בית המשפט העליון בבריטניה לשאלה עקרונית, אשר למרבה התמיהה, לא נדונה עד כה – לאמור, האם אחריותו של המקבל ביודעין נכס נאמנות אגב הפרת חובת אמון מבוססת על יסוד הקבלה או על יסוד הידיעה. לדקדוק העיוני הזה עשויות להיות השלכות מעשיות חשובות – למשל, כאשר מבוצעת חלוקה אסורה של דיבידנד או כאשר החברה מבצעת עסקה נגועה, והנכס או התמורה מתגלגלים לידי צד שלישי. בכך נעסוק הפעם, ונוסיף הודעה מרגשת.

איל ההון מען א-סאנע (בתמונה, בחברת הנסיך אנדרו) החזיק מניות של חמש חברות בנאמנות לטובת קבוצה עסקית בשם סעד, שבראשה עמד. הוא העביר את המניות למוסד כספי סעודי בשם Samba Financial Group בתור פירעון של חוב אישי שלו לסמבה. זאת, תוך הפרה של הנאמנות ושל חובת האמון ותוך שסמבה יודעת, או מוחזקת כיודעת, על ההפרה. קבוצת סעד הגיעה לחדלות פירעון, והתובע, שהוא אחד המפרקים שלה, תבע מסמבה את המניות (ולמעשה, את תמוריהן) בעילת קבלה ביודעין (knowing receipt).

כאן העלילה מסתבכת קמעה. בהליך קודם, שהגיע עד בית המשפט העליון בבריטניה, נקבע כי משהגיעו המניות לידי סמבה, חל  עליהן הדין הסעודי (Akers v. Samba Financial Group). בדומה לדינים נוספים שמקורם במשפט הציבילי, הדין הסעודי אינו מכיר ברעיון של פיצול בין בעלות בדין לבעלות ביושר שבמשפט המקובל. משכך, סמבה קיבלה קניין מלא במניות, נקי וממורק מכל זכות שביושר שהייתה בהן לקבוצת סעד. אף על פי כן, טען המפרק, העובדה שסמבה ידעה על הפרת הנאמנות במועד הקבלה מספיקה כדי לבסס עילת קבלה ביודעין כלפיה.

בית המשפט דחה את תביעת המפרק פה אחד. שני שופטים כתבו חוות דעת מפורטות: לורד בריגס, שהחל את דרכו השיפוטית בערכאות הדיוניות כסגן צ'נסלור, ולורד בארוז, שמונה לבית המשפט העליון בהיותו פרופסור בולט לדיני חיובים. שניהם עמדו על העובדה שטיבה המדויק של עילת הקבלה ביודעין לא נדון ולא הוכרע מעולם, וכל אחד בדרכו ניתח בעמקנות את הסוגייה החל ממושכלות ראשונים ולאור התבטאויות בפסיקה. להלן נציין כמה מבין הנקודות המרכזיות ונעמוד על שני היבטים נוספים בעלי חשיבות מעשית.

ראשית, זכות הקניין שביושר "נדרסת" (overridden) כאשר הנכס מגיע לידי רוכש בתמורה ובתום לב (כיסוד נפשי) – זה המכונה "יקיר היושר" (“equity’s darling”) – וזאת, אף אם ההעברה נגועה בהפרת נאמנות. שנית, קניין שביושר שנדרס כך אינו קם לתחייה אם מקבל הנכס מתוודע מאוחר יותר לדבר ההפרה. שלישית, תביעת קבלה ביודעין אינה יכולה לעמוד כלפי מקבל נכס שהקניין שביושר בו חוסל או נדרס. (זו הנקודה שביססה את התוצאה בתיק.) לעומת זאת, העילה עומדת כלפי כל מי שקיבל נכס בנסיבות הנדרשות אך הנכס יצא מידיו לאחר מכן.

כחלק מהניתוח בפסק הדין עמדו שני השופטים על כך שעל הפרק עמד נאמן, אשר הפיצול בזכויות שבדין ושביושר נוגע לו ישירות, אולם פסיקה נרחבת בסוגייה עסקה במנהלים בחברה, אשר היא הבעלים שבדין. לפיכך קבעו, כי הניתוח והמסקנות חלים באופן כללי על הפרת חובת אמונאות בידי אמונאי המופקד על נכסים. מכאן, שהעילה עומדת בקשר לנושא משרה, עובד ציבור וכו'.

בית המשפט עורר את השאלה אם משהוכחה קבלה ביודעין לא הוכחו מניה וביה גם יסודות העילה בעשיית עושר ולא במשפט, ואת השאלה אם באופן עקרוני ניתן לראות את הדוקטרינה הראשונה כאילו נבלעה או הוחלפה על ידי האחרונה. באי כוח שני הצדדים היו נחרצים בעמדתם השלילית בשתי השאלות, שנותרו לעיון בעתיד, תוך שלורד בריגס חוזר על דברים קודמים:

Conceptually these two proposed bases of recovery are very different. A common law liability in restitution depends on the defendant having been unjustly enriched by the receipt. The liability of a constructive trustee is essentially a custodial liability comparable to that of an express trustee, which is imposed on him because he has sufficient knowledge to affect his conscience.

דיוקנה העדכני של עילת הקבלה ביודעין משקף אפוא אמצעי רב עוצמה שהנהנה יכול לנקוט כלפי שרשרת של צדדים שלישיים בנוסף לאמונאי המפר (שעלול להיות חדל פירעון או מעבר להישג יד), כל עוד הנכס או תמוריו לא הגיעו לידי יקיר היושר או לידי מקבל בסעודיה וכדומה. כולם נעשים חבים כנאמנים קונסטרוקטיבית, מכוח הדין, וכך חבים חשבון לנהנה הניפר. הנהנה זכאי לתבוע שלילה של כל רווח בקשר לקבלה האסורה וכן פיצויים מיוחדים אם נכס האמונאות עצמו לא הוחזר.

ומה אצלנו? למיטב הידוע, זולת אזכור יחיד מחוץ להקשר בעניין איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון אופלגר, העילה של קבלה ביודעין לא נדונה עדיין בפסיקה בישראל באופן ישיר. אולם לעת עתה, עד שנידָמֶה לסעודיה, כל היסודות הנדרשים לביסוס חבות בעילה זו כבר קיימים אצלנו וממתינים ליישום מיומן. בפרט, היסוד הסגולי החיוני של קניין שביושר, אשר עמד במוקד הדיון בעניין Byers, מוכר כיום ללא עוררין אף בנכסי מקרקעין, שלגביהם היה קושי בעבר, ולבטח בנכסים אחרים (ראו אמסטר נ' טאובר טוב; סולטניאן נ' כהן ורשימה קודמת); זאת, הגם שחוק הנאמנות אינו מניח בעלות של הנאמן בנכסי הנאמנות. מעבר לעצם קיומם של רכיבי העילה בדין הישראלי, היא יושמה בעיקרה, לא בשמה המפורש, בידי הנשיא שמגר בעניין וואלס נ' גת (השוו לעניין זוננפלד נ' בר נר, וראו נא עוד בספרי).

לעילת הקבלה ביודעין יש פוטנציאל ניכר מבחינת הנהנה הניפר בתביעה כלפי צדדים זרים ליחסי האמונאות, שלא היו מעורבים בהפרת חובת האמון באופן פעיל בדרך של גרימה או סיוע אלא היו סבילים בלבד תוך שהם מודעים, ולו במידת מה, לדבר ההפרה (על מידת האשם ראו נא בספרי).

כך, למשל, עשוי דירקטוריון לחלק דיבידנד בחלוקה אסורה בנסיבות של הפרת חובת אמון. סעיף 310 לחוק החברות מטיל על בעל מניות שידע או שהיה עליו לדעת על כך חובה להשיב את שקיבל. תביעת קבלה ביודעין משווה ומוסיפה: ראשית, החברה תהנה מהגנה קניינית על הדיבידנד או תמוריו, כל עוד אפשרית עקיבה אחריהם; שנית, תהיה לה זכות לשלילת כל רווח שהמקבל עשה על הדיבידנד עד להשבתו; שלישית, זכויות אלה יעמדו לחברה גם כלפי כל צד נוסף שאינו יקיר היושר, אם מקבל הדיבידנד ינסה לגלגל אותו הלאה (ראו לדוגמה רשימה קודמת). בדומה לזה, אם עובד ציבור סורח ומעביר כספי תקציב או נכסים לאזרח שיש לו אשם מספיק, תביעת קבלה ביודעין עשויה להוסיף לרשות מעבר לתביעה קניינית או בעשיית עושר. ותחזינה עינינו.

לסיום, נחדש ימינו כקדם ונסיים בשיר.

מודעה לציבור הרחב – ערב עיון: תקנות תביעה נגזרת

באוגוסט 2023 פרסם משרד המשפטים את טיוטת תקנות החברות (הוראות לעניין תביעה נגזרת והגנה נגזרת). טיוטת התקנות כוללת כמה הצעות אשר עשויות לשנות מהותית את הפרקטיקה הנוהגת בתביעות נגזרות, וביניהן מינוי מומחה, היחס לוועדות תביעות, שכר טרחה, גילוי מסמכים מקדים, ועוד. ביום ג, 10.3.2024, נתכנס לערב עיון לדיון בשינויים המשמעותיים שמבשרות התקנות, עם דוברות ודוברים ממשרד המשפטים, בית המשפט והאקדמיה. לתכנית ערב העיון ראו כאן. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, אך מותנית ברישום מוקדם כאן.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעדכונים בכפתור "הרשמה"!