שכר מצווה הבאה בעבירה – האם הפרת חובת אמון שוללת זכות לתגמול, שכר או בונוס?

גישתם הקפדנית של דיני האמונאות לחובת האמון ולהפרתה גורמת לעתים לבתי משפט להתלבט בהחלת הדין מתוך ניסיון להגיע לתוצאה שתראה צודקת. קושי זה מתבטא, בין היתר, כאשר ניצב בפניהם אמונאי שנתן שירות מועיל אך לא קיים את חובת האמון, כגון נושא משרה שעשה לביתו. אז נשאלת השאלה האם השלילה המוחלטת של כל טובת הנאה שהפיק בקשר להפרה, המתחייבת במצב זה, משתרעת גם על תגמול, שכר או בונוס ששולמו לו. שני פסקי דין אנגליים חדשים מדגימים את הנקודה, שגם בתי משפט ועורכי דין אצלנו התקשו בה לפעמים.

אמונאי-מפר הנקרא לתת חשבון מחויב בשלילה של כל טובת הנאה שצמחה לו בקשר למילוי משימתו (ראו למשל סעיף 10 לחוק השליחות וסעיף 15 לחוק הנאמנות). במסגרת זו נכללים גם שכר ועמלות בגין השירות. לדוגמה, בפרשת Imageview Management Ltd v Jack משנת 2009 חויב סוכן ספורטאים לשלם את כל העמלה שקיבל בגין חוזה של כדורגלן, משהתברר שהקבוצה שילמה לו גם עמלה סמויה (קרי שוחד).  לכלל הזה יש חריג נדיר, המכיר באפשרות לתת קצובה מטעמים שביושר, וסייג נוסף, כאשר ההפרה אינה קשורה למלוא הכהונה. את ההלכה המנחה ניסח לורד אטקין (Atkin) בענין Keppel v. Wheeler:

If an agent in the course of his employment has been proved to be guilty of some breach of fiduciary duty, in practically every case he would forfeit any right to remuneration at all… On the other hand, there may well be breaches of duty which do not go to the whole contract, and which would not prevent the agent from recovering his remuneration; and as in this case it is found that the agents acted in good faith, and as the transaction was completed and the appellant has had the benefit of it, he must pay the commission.

פסק דין Hosking v. Marathon Asset Management LLP מהחודש שעבר עסק בקרן לניהול השקעות שהתאגדה כשותפות בערבון מוגבל (LLP). הסכם השותפות קבע כי "חבר מנהל" יהיה זכאי ל"מנה" (ration) ברווחים המחולקים, ואילו חבר שאינו-מנהל יקבל "חצי מנה" (half-ration). אחד השותפים-המנהלים הודיע באפריל על כוונתו לפרוש בסוף השנה, אלא שכבר ביולי הוא החל לדון בחשאי עם עובדים בכירים על הקמת עסק מתחרה. בית המשפט הבהיר תחילה שעקרונות דיני האמונאות חלים במידה שווה בשותפות רגילה ובשותפות מאוגדת בערבון מוגבל, וקבע כי הלה הפר את חובת האמון שלו. בהמשך דחה בית המשפט ניסיון להבחין בין תגמול מרווחים לבין שכר ועמלות, ואישר שלילה של חצי מנה מהתגמול, בגין הניהול, החל מחודש יולי. לשותף נותרה אפוא חצי מנה בגין אינטרס הבעלות בשותפות.

תוצאה שונה נקבעה בפרשת Gamatronic (UK) Ltd v. Hamilton. שם הקימה חברת גמאטרוניק הישראלית חברה-בת אנגלית לשיווק מוצריה, והחזיקה 51% ממניותיה. את יתרת המניות החזיקו שני אנגלים שהיו גם הדירקטורים והעובדים בחברת-הבת. לאחר בחינה פרטנית של הראיות קבע בית המשפט כי השניים הפרו את חובת האמון שלהם החל מראשית 2011, כאשר נפגשו עם נציגי חברה מתחרה בשם  Vox. באמצע 2011 הם רכשו בה מניות והחלו לפעול עבורה, ופרשו ממשרתם רק בראשית 2012. למרות זאת, בית המשפט דחה את התביעה לשלילת שכרם של השניים בתקופת ההפרה:

Whilst there were breaches of duty, the amount of time spent on Vox-related matters was quite limited. I am not satisfied that the Defendants spent increasingly long periods away from work in 2011… It is also quite apparent that throughout 2011 and into 2012, although the Defendants were spending some time on Vox-related matters, they continued diligently with their duties for Gamatronic UK and brought in the substantial proportion of the company's turnover.

למרות שניתן להניח שבית המשפט מודע לכך שנזק אינו רלוונטי להפרה (ראו רשימה קודמת), הוא מתאר אותה כפעוטה ונטולת השפעה. בית המשפט מסתמך כאן על פרשת Bank of Ireland v. Jaffery, שבה נדחתה תביעה לשלילת משכורת ובונוסים בגין חמש שנות עבודה של עובד בכיר בבנק, שאישר כמה פרוייקטים כשהוא נגוע בעניין אישי. בית המשפט בענין Jaffery עמד על הלכות Keppel ו- Imageview, אך ציין:

Mr Jaffery worked long hours over several years for the Bank. It would be both disproportionate and inequitable in the circumstances of this case to require Mr Jaffery to repay some 5 years of salaries and bonuses in addition to disgorging his profits or paying equitable compensation.

בתי המשפט שבים ומדגישים שההכרעה בסוגיה זו תלויה מאוד בנסיבות, כך שיתכן שהתוצאה תשתנה בערעור. בכפוף לכך, המסקנה המשפטית וטעמיה בענין Gamatronic נראים שגויים, בכל הכבוד. ההפרות בפרשת Jaffery נגעו לפרוייקטים מסוימים בלבד. לכן היה יסוד לעמדה שהן "אינן נוגעות למלוא המשרה" של ג'עפרי, כדברי לורד אטקין, כך ששלילת השכר היתה לא-מידתית. לעומתן, ההפרה של שני הדירקטורים ב-Gamatronik מעיבה על עצם כהונתם בחברה, בניגוד גמור לסייג של הלכת Keppel. כפי שהעיר בית המשפט בענין Hosking בעקבות פסיקה קודמת, “A principal is entitled to have an honest agent, and it is only the honest agent who is entitled to commission.”.

חילוט השכר והתגמולים של אמונאי-מפר בגין תקופה שבה כיהן הוא צעד תקיף, אך אין להפריז בהערכת חומרתו מכיוון שבפני האמונאי פתוחה הדרך לתת לנהנה גילוי מלא ולבקש אישור למעשיו. בכך הדבר דומה למשיכת שכר בלא אישורו של הנהנה – סוגיה שנידונה בארץ כמה פעמים ולא תמיד הוכרעה כראוי (ראו רשימה קודמת). דוגמה להחלה נאותה של העיקרון ניתן למצוא בענין מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי. אמ. טרוול בע"מ (ובו דווקא נמנעו התובעים מלדרוש שלילה של התגמול הבסיסי), אשר בית המשפט העליון אישר אגב אורחא במסגרת פסק דין לפשרה (כאן; ראו רשימה קודמת).

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שכר מצווה הבאה בעבירה – האם הפרת חובת אמון שוללת זכות לתגמול, שכר או בונוס?

  1. איתי פיגנבאום

    מאיר עיניים, כרגיל. הערונת קטנה לגבי ההבנה שלי את הגישה הישראלית (פ"ד דרורי ובן-שאול מהרשימה המקושרת). הגישה הישראלית (המוטעית) המכירה ב"שכר ראוי" לאמונאי שקיבל תגמול לא מאושר שואבת את השראתה מדיני עשיית עושר. רונלד גילסון קישר בין זכותו לתגמול של בעל השליטה לבין עבודת הפיקוח על המנהלים שהוא עושה. בתרגום לישראלית מדוברת, כל בעלי המניות "מתעשרים" (שלא במשפט) ממעשיו של בעל השליטה. כמובן, הדבר לא פוגם או פוגע בניתוח שלך כאן או ברשימה הקודמת. אני פשוט מבהיר את התשתית העיונית שלהבנתי משמשת את הגישה ההפוכה.

    אהבתי

  2. alicht2014 מאת

    כרגיל, תודה רבה על ההערה. כן יירבו.
    אכן, יש אצלנו סברה שדיני עשיית עושר חולשים על הפרת חובת אמון, ואז קל לגלוש משם לשכר ראוי. הסברה הזאת נזכרת בפסיקה כדבר מובן מאליו, בד"כ תוך איזכור של חביב-סגל נ"ע. מקור יותר מוסמך לזיקה בין הנושאים הוא הספר של דניאל פרידמן, שמקדיש פרק שלם להפרת חובת אמון. הטיפול שלו בסוגיה הרבה יותר זהיר ומדויק. באנגליה היה ניסיון מסוים, שהוביל אותו בעיקר Birks, לכנוס את התרופות על הפרת חובת אמון תחת עשיית עושר. זו אינה הדעה הרווחת.
    למעשה, דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני אמונאות הם שני גופי דין נפרדים. אלא שהם חופפים במידה רבה ולכן קל לטעות ולהחליף ביניהם. שכר ראוי לאמונאי מפר הוא דוגמה טובה. אין דבר כזה "שכר ראוי לאמונאי מפר". כעמדת מוצא, אמונאי מפר אינו ראוי לשכר כלשהו. מבחינת עשיית עושר ולא במשפט, אי-זכאותו לשכר וזכותו של הנהנה-הניפר לטובת ההנאה שהופקה היא דין, ולכן אין תחולה לחובת השבה.
    באשר לעמדה של גילסון – ראוי לכנות אותה "פוזיציה" וד"ל. אפילו לשיטתו, לבעל שליטה אין זכות משפטית לתגמול על הפיקוח. יחד עם אלן שוורץ הוא מחזיק כעת בעמדה שלבעל השליטה ראוי שיהיה כוח להפקיע טובות הנאה מן החברה ומן המיעוט. כוח ללא אחריות. הם מצדיקים זאת בכך שהוא מרעיף עליהם טובה בפיקוח ומה-לא. למרבה האירוניה, פעם הוא חשב וכתב אחרת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s