דייג אוהב דגים? – גילוי מסמכים לפני אישור תביעה נגזרת לגבי בנק

בהחלטה בעניין אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ קיבל השופט אלטוביה בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת בעניין האשראי שהעמיד בנק הפועלים לקבוצת פישמן – אשראי בסך של כ-1.8 מיליארד ש"ח שחלק ניכר ממנו אבד. רשימה זו בוחנת את הטעמים שצויינו בהחלטה לנוכח ההלכה המתגבשת בסוגייה, אשר מבחינה בין עילות תביעה שונות לעניין נטלי הראייה, ואת מקומו של "האינטרס הציבורי" כטעם רלוונטי כאשר מדובר בבנק.

בין העילות שטען המבקש נגד נושאי המשרה נכללו הפרת חובת זהירות, הפרת חובת אמון וחריגה מסמכות. ואולם בהחלטה תמציתית (ומבורכת בתור שכזו) קבע השופט אלטוביה שהמבקש "לא הצביע על מעשה או מחדל של מי מהמשיבים אשר יש בו כדי ללמד שמי מהם הפר איזה מהחובות החלות עליו." יתר על כן, גם במישור הראייתי נקבע כי "בהעדר עובדות קונקרטיות המיוחסות למי מהמשיבים, לא ניתן לראות בדברים אלה תשתית ראייתית ראשונית לתביעה נגזרת נגד המשיבים. … שאלות וסברות שמעלה המבקש אינן תחליף לראיות ממשיות ואינן תשתית ראייתית ראשונית להוכחת רשלנות או הפרת אמונים של מי מהמשיבים."

אלה קביעות נכוחות. בשלב זה נראָה אפוא כי הבקשה עומדת להדחות בהיותה מסע דיג בעקבות פרשת פישמן. אלא שכאן חלה תפנית:

בהתחשב בהיקף האשראי בשנת 2006 ובהפסדים הכבדים שהיו לקבוצת פישמן כבר בשנת 2006, מבלי שננקטו צעדים לפירעון חובות קבוצת פישמן ו/או צמצומם במשך כעשור למרות שהיו בידי הבנק בטוחות לפירעון החובות של קבוצת פישמן או חלקם, נראה כי מתקיימת תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת נגד מנהלי הבנק וחברי הדירקטוריון. זאת ועוד, מדברי בא כוח הבנק עולה שבתקופה האמורה אף הוענק לקבוצת פישמן אשראי נוסף (שם, ע' 3). אמנם המבקש לא הצביע על מחדל או מעשה קונקרטי של מי מהמשיבים, אולם מחדל זה נובע מפער המידע הקיים בין המבקש לבין מנהלי הבנק, ופער זה ניתן לצמצם בדרך של מתן עיון במסמכי הבנק למבקש. בנסיבות המתוארות אני מוצא כי די בתשתית הראיתית הראשונית האמורה כדי להצדיק מתן הצו על פי אמות המידה שנקבעו בדין.

בית המשפט אינו מביא סימוכין לאמות המידה האלה, כך שקשה לדעת לאילו אמות מידה כיוון וכיצד מחדלי הגבייה והאשראי הנוסף משמשים לאורן כראייה להפרות שנטענו. במשך כמה שנים היתה הפסיקה בנושא מבולבלת למדי, ובמיוחד נטרדה מהאפשרות לראות "רסיסי מידע" כתשתית ראייתית ראשונית. בעניין ברק נ' גזית-גלוב בע"מ התייחסה השופטת חיות בחיוב לגישה שלפיה יש להבחין לעניין זה בין עילות תביעה:

גם בהינתן הרף הנמוך שנקבע נותר המונח "תשתית ראייתית ראשונית" עמום במידה רבה ובית המשפט נדרש ליצוק בו תוכן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה… פרופסור עמיר ליכט הציע להפריד בהקשר זה בין עילות שיסודן בהפרת חובת אמון לעילות אחרות במשפט הפרטי בציינו כי התדיינויות בעילות מן הסוג השני מבוססות על עקרון היסוד לפיו המוציא מחברו עליו הראיה ועל כן, יהיה על המבקש להציג תשתית ראייתית מבוססת יותר על מנת לשלול "מסעות דיג". לעומת זאת, כך סבור פרופסור ליכט, האופי הייחודי של עילה המבוססת על הפרת חובת אמון מצדיק הסתפקות "בראיות חלקיות שבחלקיות כדי לצלוח את השלבים המקדמיים בבקשת אישור לתביעה נגזרת ובפרט הבקשה לגילוי מסמכים" (עמיר ליכט "רסיסים לריסים – מידת הראיה באישור בקשה לתביעה נגזרת" נקודה בסוף משפט (מאי 2015); עמיר ליכט "ריקושט של רסיסים – עוד על תשתית ראייתית ראשונית לגילוי מסמכים באישור תביעה נגזרת" נקודה בסוף משפט (מאי 2015) (amirlicht.wordpress.com)). הבחנה זו מסברת את האוזן, אך כפי שיפורט להלן גם אם אניח לטובת המבקש כי הוא נדרש להציג "ראיות חלקיות שבחלקיות" בשלב מקדמי זה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הוא לא עמד בנטל להציגן ועל כן בדין דחה את בקשתו.

שלכם בנאמנות בוודאי מסכים לדברים אלה (ראו רשימה קודמת). לכך יש להוסיף כי בעניין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן אישר השופט עמית החלטה של השופט שינמן בבית המשפט המחוזי, כי לצורך ראשית ראייה להפרת חובת אמון די "במצרף של תמיהות". מכאן, שלגבי הפרת חובת זהירות יידרשו ראיות קונקרטיות יותר, ולו במעט. עם זאת, הבחנה זו לא יושמה לגבי בקשת סילוק על הסף בפרשת בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, שבה קבע השופט סולברג:

על פני הדברים נראה כי שתי הראיות הנוספות – הדוח הפיננסי והסדר החוב, כל אחת כשלעצמה – אינה מעוררת לכאורה חשש לניגוד עניינים בנוגע לנושאי המשרה בבנק ולחברת טומהוק ונוחי דנקנר והפרת חובות נוספות. אולם צירופן של השתיים ליתר המסמכים והראיות, מבסס את המסד הראייתי הנדרש כדי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

ההחלטה בעניין נשר מציעה כי אפילו לעניין הפרת חובת אמון, שלגביה יש להקל ככל האפשר בנטלי הראייה בשלבים השונים, אין די במסמך מהותי ובחדלות פרעון בנפרד. במקביל, ניתן לפקפק ביכולתם המעשית של בתי המשפט לדייק בהבחנה בין נטלי ראייה חלקיים במידה שונה בהליכים שונים, כגון בקשת גילוי מסמכים לעומת בקשת סילוק על הסף (ראו רשימה קודמת).

נשאלת אפוא שוב השאלה כיצד עשויים מחדלי הגבייה והאשראי הנוסף להוות ראייה ממשית, ולו חלקית, להפרת חובה, ובמיוחד להפרת חובת זהירות. בפערי מידע בלבד לא די אף לעניין הפרת חובת אמון. העדר ראייה אינו ראייה. ההחלטה אינה מציינת הפרה מטיפוס התנהגות בחוסר תום לב, כיסוד נפשי, העולה כדי הפרת חובת אמון, לנוכח התנהלות עסקית חסרת כל פשר ("אי-רציונליות מהותית", "ביזבוז", "רשלנות זדונית"). גם הקביעות בראשית הדברים אינן תומכות בכך. משכך, ניתן להצביע, בדוחק מסויים, על ההיבטים הציבוריים שהשופט אלטוביה מציין:

מדובר בנזק גדול מאוד שייגרם לקופת הבנק, לציבור בעלי המניות ולציבור בכלל, ובמצב דברים זה מחייב האינטרס הציבורי כמו גם אינטרס הבנק, חוסנו ואימון לקוחותיו בו לשנים לבוא, את חשיפת המידע כדי לבחון האם יש מקום להגשת תביעה נגזרת בשם הבנק נגד מי מהמשיבים ואולי אף גורמים נוספים.

לבנקים בישראל מיוחס מעמד "מעין ציבורי" (ראו למשל איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון אופלגר). בתי המשפט גזרו מכך חובות מוגברות של בנק כלפי לקוחו ואף כלפי שאינו-לקוחו. על תפיסת חובות אלה כחובת אמון אני חולק (ראו מאמר ורשימה קודמת), אולם אין חולק שיש לבנקים מעמד מיוחד, המנביע אחריות ציבורית מסויימת. בד בבד, באשר לחובת הזהירות של נושא משרה כלפי הבנק, הדגיש הנשיא ברק בפרשת בוכבינדר נ' הכנ"ר:

חובתו של דירקטור בבנק כלפי הבנק היא כחובתו של כל דירקטור כלפי החברה בה הוא נושא את משרתו. חובה זו היא אחת: לנקוט באמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין. אין לומר כלל כי על דירקטור בבנק מוטלת חובה שונה ומוגברת. גם דירקטור בבנק אינו מבטחו של הבנק. חובתו הינה – כחובתו של כל דירקטור – לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את נזקו של הבנק. עם זאת, … הנזק לבנק שעשוי להתרחש במקרה של התרשלות דירקטור בבנק, עשוי להיות במקרים רבים, בעל עוצמה גדולה יותר מהנזק שעשוי להתרחש במקרה של דירקטור בחברה שאינה בנק.

ההחלטה בעניין אהרוני מותירה אפוא חוסר בהירות לגבי הבסיס המשפטי המדוייק למתן צו גילוי המסמכים הנרחב. ככל שההיבט הציבורי משמש לכך, ניתן להסיק כי בחברה עסקית רגילה ממשיך לחול הדין הכללי, הדורש תשתית ראייתית ממשית, חלקית ככל שתהיה.

נסיים בשיר על מסע דיג.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דייג אוהב דגים? – גילוי מסמכים לפני אישור תביעה נגזרת לגבי בנק

  1. איתי פיגנבאום

    מעניין ומחכים. בדיוק לימדתי את הנושא הזה בשיעור האחרון אתמול. התלמידים העירו בצדק שמתקיים אינטרס משותף לתובעים ולנתבעים 'למצוא' הפרה של חובת הזהירות ולא של חובת האמונים, על מנת להפרע מהכיסוי הביטוחי. עולה השאלה כיצד אינטרס זה מתורגם לעולם המעשה. לפי הפרשנות שלך, תובע חכם צריך לטעון להפרות של חובת האמונים על מנת לזכות בצו גילוי מסמכים שיסייע לו לצלוח את מכשול האישור של בית המשפט. או אז, בחינה ביקורתית של כל החומר יגלה שכל הפעולות היו בתום לב, אולם אבוי – יש חשש להתרשלות. נראה כיצד ההשערה הזאת תשתלב עם המשך ההליך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s