דברי בלע – חילוט, זכויות קנייניות ועשיית עושר בעקבות הפרת חובת אמון

בעניין Crown Prosecution Service v. Aquila Advisory Ltd נדרש בית המשפט העליון בבריטניה לעמוד על היקף השתרעותו של חילוט בגדר הליך פלילי ביחס לרווחים שהפיקו דירקטורים מניצול הזדמנות עסקית של החברה. נקודתנו בוחנת את התאמת הקביעות שם לדין הישראלי ואגב כך – גם את השימוש בתביעה בעשיית עושר ולא במשפט במתכונת המזכירה "חילוט אזרחי".

חברת VTL עסקה במתן שירותי ייעוץ מס. שני דירקטורים שלה השתמשו בה גם לייעוץ מס עברייני, והרוויחו כך כמה מיליוני ליש"ט. השניים הועמדו לדין, וניתן צו לחילוט הכספים שהשיגו בעבירה לפי חוק החילוט האנגלי, Proceeds of Crime Act 2002 (POCA). המשיבה, אקילה, שרכשה את (מה שנותר מן) החברה, טענה כי הכספים שייכים לה במלואם בהיותם טובת הנאה שהושגה תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברה.

בית המשפט קבע כי הדין עם החברה ומי שבאה בנעליה. כל טובת הנאה שמפיק אמונאי אגב הפרת חובת אמונאות שלו כפופה לחשבון ולשלילה בידי הנהנה, ועד אז היא מוחזקת בנאמנות קונסטרוקטיבית לטובתו. הנאמנות הקונסטרוקטיבית מקנה לנהנה הניפר, החברה במקרה זה, הגנה קניינית מפני נושיו של האמונאי המפר (ראו FHR European Ventures LLP v. Cedar Capital Partners LLC). זכות קניינית זו עומדת גם בפני כוח החילוט של המדינה:

The overarching principle of POCA is that neither a confiscation order under Part 2, nor a civil recovery order under Part 5, nor the money laundering provisions in Part 7 interfere with existing third-party property rights. … POCA reflects the approach of the Drug Trafficking Offences Act 1986 which preceded it, … that confiscation orders should not interfere with the property rights of innocent third-parties.

כך יצאה המדינה וידיה על ראשה. בית המשפט ציין, כי הדרך הייתה פתוחה בפניה לנקוט הליך פלילי והליך חילוט נגד החברה, אך לנוכח מחדל לא מוסבר של התביעה מלעשות זאת אין מקום לפגוע בזכויות קניין. בצר לה, טענה המדינה לפרשנות מרחיבה של החוק לנוכח שיקולי מדיניות כלליים התומכים בחילוט, בבחינת "לא יעלה על הדעת" – טענה שבית המשפט דחה בשתי ידיים:

POCA does not operate through the medium of public policy. It operates through the medium of its provisions. Its provisions determine whether persons are liable to confiscation orders and whether property is liable to be taken by the state. … it is therefore POCA which determines whether VTL/Aquila lose the rights which the directors’ acts give them, not some more generalised considerations of public policy (or illegality).

הניתוח המשפטי והגישה העקרונית העולים מעניין Aquila תופסים גם בדין הישראלי. במישור המשפט האזרחי הפקת טובת הנאה בקשר להפרת חובת אמון – דהיינו, הפרה של כלל איסור הרווח – מצמיחה תוצאות זהות לאלה שבדין האנגלי. המתווה הכללי של דיני האמונאות שלנו, המשתקף בהוראות חרותות שונות, מבטא דוקטרינה זהה (למשל, סעיף 15 לחוק הנאמנות). בתי המשפט בארץ לא נדרשו עדיין להכריע ישירות בתחולת הדוקטרינה של הלכת FHR, אך היא והורתה, הלכת AG for Hong Kong v. Reid, אוזכרו בהסכמה (ראו מדינת ישראל נ' אבנון; דה לנגה נ' החברה לישראל בע"מ). ובדין הישראלי כבדין האנגלי נאמנות קונסטרוקטיבית היא נאמנות מכוח הדין שפועלה קנייני (ראו אמסטר נ' טאובר טוב).

במישור של הדין הפלילי ודיני החילוט המצב מורכב יותר, אך התוצאה דומה בעיקרה. הסדרי החילוט החרותים באנגליה סיפקו השראה למקביליהם בישראל, אולם בניגוד למצב באנגליה, אצלנו יש עדיין כמה הסדרים חרותים שאינם לכידים (ראו חורש נ' מדינת ישראל). הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה) משנת 2018, שמשרד המשפטים פועל לקידומה לקראת חקיקה, מבקשת לקבוע הסדר חילוט אחיד ואף היא הושפעה מהחוק האנגלי הגם שאינה זהה לו. בהקשר זה מעמדו של הנהנה הניפר הוא כשל "טוען לזכות ברכוש", כך שאין מדובר ב"רכושו של הנידון" (כיום, למשל, לפי חוק איסור הלבנת הון).

זאת ועוד. בעניין חברת החשמל לישראל בע"מ נ' כהן (מס' 242) נקבע, כי חברת החשמל רשאית לתבוע את טובת ההנאה האסורה (שלמוני שוחד) מהדירקטור המפר. זאת, חרף העובדה שהסכום חולט על ידי המדינה, כך שהוא מוחזק על ידיה בנאמנות קונסטרוקטיבית לטובתה. ברשימה קודמת הסברנו כיצד דיני האמונאות מבססים היטב תוצאה זו (עניין Faichney v. Aquila Advisory Ltd המוזכר שם הוא גילגול מוקדם של פסק דין Aquila דכאן).

על רקע זה נעיר, עם כל הכבוד, כי העובדה שדיני האמונאות מספקים כלים כה חזקים להגנה על הנהנה מעוררת תהייה ביחס לטעם שבפסיקה בעניין אבנון, שבה מתח בית המשפט העליון את תחולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט מתוך ניסיון מאומץ להביא להשתרעותם על תרחישים, אשר דיני האמונאות מכסים מניה וביה ובלא קושי (ראו רשימה קודמת).

אכן, כפי שהפסיקה בענייני חילוט שבה ומדגישה, יש חשיבות רבה להוצאת בלעו של המפר מפיו על מנת שלא יימצא חוטא נשכר. ואולם מדיניות מוצדקת זו, הקוראת לחלט את דבר הבלע, אינה צריכה להביא למתיחת איבריו של הדין עד שיתפוקקו, בפרט כאשר אין צורך ממשי בדבר. בעוד זכותו של הנהנה הניפר לשלילת כספי שוחד מתבקשת מתפיסות יסוד של דיני האמונאות, תביעתם בדיני עשיית עושר לפי הלכת אבנון על מנת שלא יהא חוטא נשכר אינה מתיישבת בקלות עם עקרון הליבה של דינים אלה – של יישום צדק מתקן ביחס להעברות ערך פגומות (ראו Investment Trust Companies v. Revenue and Customs Commissioners). החלה כה מרחיבה של דיני עשיית עושר מקרבת אותם לכלל דיני חילוט, ודומה שיש מקום לעיין בה.

באה לפה הרבה? אתה פה פעם ראשונה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!