חשבון פשוט – חובות הגילוי של המארגנים ושל הוועד המפקח בקבוצת רכישה

בפרשת מרק נ' חג'ג' טענו חברים בקבוצת רכישה כי היזמים מונעים מהם מידע ומטעים אותם בכוונה להסתיר כשלים בניהול הפרוייקט והטבות למקורבים. בהעדר תשתית משפטית חרותה לפעילות של קבוצות רכישה פנה השופט גונטובניק לעצב את חובות הגילוי והדיווח של בעלי התפקידים העיקריים בהן לאור עקרונות יסוד בדיני השליחות, נאמנות ו- אכן, אמונאות. רשימה זו בוחנת כמה מההלכות התקדימיות שנקבעו בפסק הדין, המדגימות את החיוניות הרבה של דינים אלה ואת התועלת שבחידוש ההיכרות עמם.

קבוצת הרכישה מקימה את מיזם ״מגדלי הצעירים״ בתל אביב, הכולל שני מגדלים ובהם 486 דירות ושטחי מסחר. המיזם מנוהל כיום בידי קבוצת חג'ג' ייזום נדל״ן בע"מ, תוך שהוא סובל מקשיים הנדסיים ותפעוליים. חברי הקבוצה הפנו את טענותיהם כלפי עו"ד יצחק חג'ג', שהוגדר במערך ההסכמים כנאמן של המיזם (עם עורך דין נוסף), וכלפי קבוצת חג׳ג׳ וחברת יעיל שיווק יחידות קרקע בע"מ. יעיל התחייבה בהסכם לספק לרוכשים שירותי ניהול אדמיניסטרטיביים ולייעץ לוועד המפקח שבחרו מקרבם לצורך הניהול והפיקוח על המיזם עבור הקבוצה.

הבקשה הציבה בפני בית המשפט אתגר לא מבוטל, מכיוון שחרף המורכבות וההיקף הכספי הניכר של קבוצות רכישה, אין עדיין מסגרת חרותה לאסדרת פעילותן. צוות בין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, פירסם דוח בנושא קבוצות רכישה ימים לפני מתן פסק הדין, ועבודת החקיקה עדיין רחוקה מהשלמה. השאלות שדרשו הכרעה היו אפוא תקדימיות, מן הסוג המכונה בעגה האמריקאית a question of first impression, ולכן העובדה שהן הוכרעו כראוי ראויה להערכה, במיוחד לנוכח טיעון המצטייר כחלקי ולעתים לא ממוקד.

יש לך פה עניין עם אמונאי בניין

השאלה הבסיסית הראשונה שעמדה על הפרק נגעה לעצם טיבם של יחסי הצדדים. המבקשים טענו לחובות דיווח מכוח חוק הנאמנות וחוק השליחות, ועו"ד חג'ג' ועמיתו הוגדרו בהסכמים כנאמן לכספי החברים, אולם למרות הדימיון לדגמים משפטיים אלה, אין מדובר בנאמנות ובשליחות כפשוטן. נאמן מקבל לניהולו, ועקרונית גם לבעלותו, נכסים של הנהנה, בדרך כלל לתכלית משמורנית (custodial). שלוח פועל למילוי משימה שהטיל עליו השולח בהתאם להוראותיו. שניהם אמונאים מובהקים, כמובן, כך שניתן להקיש מחובותיהם אם אכן גם קבוצת רכישה מבוססת על דגם אמונאי. מצד שני, קבוצת רכישה מבצעת פעילות יזמית באמצעות מערך הסכמים מסחריים ולא באמצעות חברה עסקית שיש לה נושאי משרה. בית המשפט קבע:

אם נתרומם לרמת הפשטה משפטית גבוהה יותר, ניתן לומר כי השדה המשפטי המתפתח של יחסי האמונאות (fiduciary relations) יוכל לתרום לענייננו. כידוע, קשה לתרגם לעברית את המונח המשפטי האנגלי fiduciary וחשובה בעניין זה הצעתו של פרופ' ליכט להיזקק למונח "אמונאות"…, ואותה אאמץ כאן. מדובר "בקטגוריה מיוחדת של מערכות יחסים, שבהן אדם מקנה לזולתו כוח על ענייניו מבלי שלאותו אדם יש אפשרות ממשית לשמור על ענייניו בעצמו". במצב דברים זה קיימת חשיבות רבה להכפיף את הפועל בשמו של הזולת לחובות כלפיו, ואחת המרכזיות שבהן היא חובת גילוי המידע.

משמצא השופט גונטובניק כי דיני האמונאות חלים על קבוצת הרכישה פנה לבחון על מי מוטלת חובת הגילוי והדיווח ומהו היקפה. תחילה קבע, כי הוועד המפקח כפוף לחובה כמי שפועל בתור נציגות הרוכשים בשם כל חברי הקבוצה. לגבי מארגן הקבוצה קבע, כי לצד הוראות חוזיות המגדירות אותו לעתים כשלוח או כנאמן, היסוד השליט לגביו הוא פערי הכוחות בינו לבין חברי הקבוצה. על שניהם הוחלו חובות דיווח ומסירת מידע הנוגע למימוש המיזם מכוח הדין ומעבר לנדרש בהסכם, מכיוון "שחובת האמון או האמונאות הכללית מטילה עליהם את החובה לעשות כן". לעומת זאת, לגבי החברה המייעצת יעיל ודומיה נקבע כי אין להם יחסי שליחות ונאמנות עם חברי הקבוצה, אך במקרים מתאימים יתכן שיהיה עליהם למסור מסמכים כדי לאפשר לנאמן ולוועד המפקח לקיים את חובות הדיווח שלהם.

סיווגם של מארגן קבוצת רכישה ושל הוועד המפקח כאמונאים תואם את המבחנים המקובלים לכך לפי שלוש הגישות המוכרות כיום בדין הישראלי. כך לפי הגישה "הקלאסית", המקישה ליחסים חדשים לפי דימיונם לקטגוריות אמונאות מוכרות כגון נאמן. כך לפי הגישה המיושנת, הנקוטה עדיין בארץ, אשר מסתפקת בהבדלי כוח בין הצדדים. וכך לפי הגישה החדישה, הבוחנת אם ניתן לראות את הגורם הנידון כמי שהתחייב לפעול בשמו או למענו של אדם אחר. גישה זו היא השליטה כיום במשפט המשווה, ולאחר פסקי הדין זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ויהודאי נ' חלמיש יש לה עוגן גם בדין הישראלי (ראו מאמר ורשימה קודמת).

הטלת מעין "חובה נגזרת" על החברה המייעצת למסור מסמכים לאמונאים לשם קיום חובת הדיווח שלהם היא פיתוח מעניין. היא מזכירה חובה נגזרת דומה, שהוטלה בעניין ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ על חברה פרטית למסור מידע מהותי לחברה ציבורית לשם קיום חובת הגילוי שלה. בספרי טענתי אפוא כי ניתן להסיק ממנה חובת גילוי נגזרת בנוגע למי שהיה מעורב בהפרת חובת אמון, לצד חובת הגילוי המלא שלו עצמו, והפסיקה בעניין חג'ג' מתיישבת עם עמדה זו. הגם שגבולותיה של הלכת ישקר עמומים ומוקשים, הגיונה מוצק, ולכל הפחות ניתן להחילה על צדדים קשורים (השוו ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך). בענייננו מעלה חיפוש חפוז שאחד יהודה עידו חגאג מכהן כדירקטור יחיד בחברת יעיל וכן בקבוצת חג'ג' וביותר משלושים חברות נוספות הקשורות אליה כנראה (ראו כאן), והדבר תומך בהלכה שנפסקה.

לימודי ליבה

המהלך המשפטי המרתק ביותר בעניין חג'ג' נוגע לאפשרות להתנות על חובת הגילוי:

נראה שבתחום זה של קבוצות הרכישה, ראוי לצמצם את יכולת ההתנאה של הנאמנים והשלוחים ולעבות את הגרעין הקוגנטי הקשיח. לא משנה כיצד ינוסחו החוזים, תמיד תקום חובה על מנסחיהם להבטיח כי חברי קבוצת הרכישה יקבלו את המידע המהותי הנוגע להתקדמותו, ובאופן שוטף. זוהי חובה שראוי שתוכר כקוגנטית, ללא יכולת התנאה. מהלך זה, החיוני כל כך נוכח הסכנות הרבות המלוות את המהלכים בעולמן של קבוצות הרכישה, יכול להתבצע כבר כיום על ידי בתי המשפט, גם ללא אסדרה חקוקה, וזאת על ידי פיתוח המשפט המקובל.

אף כי בית המשפט מיעט בסימוכין לגישתו מעבר לאמרה כללית של אהרן ברק בספרו על דיני שליחות, פסיקתו תואמת מבחינה מהותית וגם מטאפורית את דוקטרינת "הליבה הקשה" (irreducible core) של חיובי האמונאות. דוקטרינה זו מצביעה על חיובים שלא ניתן לגרוע מהם בהסכם מבלי שהדבר ישלול מיחסי האמונאות את טיבם ככאלה. החובה לפעול בתום לב כיסוד נפשי נמצאת בליבה הקשה (ראו בספרי וברשימה קודמת), וכמוה חובת הגילוי המלא, שהיא חלק מחיובי האקאוטנביליות של אמונאי (ראו בהרחבה במאמר וכן בספרי).

חשבון פשוט

בעתירתם לסעד ביקשו המבקשים "צו עשה למסירת מסמכים השייכים לתובעים ולמסירת מידע בקשר לנאמנות ולשליחות ובקשר לפרויקט מגדלי הצעירים". שפר מזלם ובית המשפט הכריע כראוי בסוגיות המרכזיות בהתאם למסגרת האמונאית אשר חלה על הסכסוך. במקרים אחרים היו בתי משפט שפעלו אחרת (ראו למשל כאן, כאן וכאן). אולם במבט ביקורתי, זו גירסה משובשת למדי של הזכות לחשבון (account) שהדין מקנה למבקשים כנהנים ביחסי אמונאות.

כנגד חיובי האקאונטביליות של אמונאי ניצבת זכותו של הנהנה לקבל ממנו חשבון לפי דרישה ומבלי לטעון ולהביא בדל ראייה להפרה. במסגרת זו על האמונאי לפרט באופן מדוקדק כיצד פעל במילוי משרת האמונאות ובמיוחד מה אירע לנכסים שהופקדו בידיו ואילו טובות הנאה צמחו לו (ולקרוביו) בקשר למשרה. חיוב זה מוכר במשפט המקובל מקדמת דנא בתור account of administration in common form או בקיצור common account. על אף קדמוניותו (ראו מאמר), הוא עולה כפורח ומתפקד היטב ביחסי אמונאות חדישים (ראו Libertarian Investments Ltd v. Hall).

בית המשפט העליון בראשית דרכו הכיר את החשבון הזה לעומקו וקלט אותו כדוקטרינה כללית ביחסי אמונאות (ראו לוין נ' לוין ופופקו נגד חמדי). עיקרי הדוקטרינה משתקפים כיום חלקית בחקיקה האזרחית, בין היתר בסעיף 7 לחוק הנאמנות, אך זאת מבלי לגרוע מתחולתה הכללית. דא עקא, שלמרות שרכיבים שלו אוזכרו לעתים עד שנות התשעים, הבקיאות בדיני החשבון ומתן חשבונות הדלדלה מאוד (אך ראו רשימה קודמת בעקבות זילכה נ' קלדרון). בנסיבות פרשת חג'ג' היה למשפט המקובל הישראלי פוטנציאל ניכר לתת לחברים בקבוצת הרכישה את מלוא מבוקשם ומעבר לכך, אילו רק טענו זאת כדבעי. ניתן להתנחם בכך שהוא יעמוד לרשות רוכשים אחרים לצד ההסדר החרות שייחקק בבוא העת.

נסיים בשיר המתבקש.

אתה פה פעם ראשונה? את באה לפה הרבה? – הרשמו לעידכונים בכפתור "הרשמה"!